יום סתווי גשום וקר של סוף השבוע עורר בנו געגועים למאכלים מן הבית של פעם. שמנו, אפוא, את פעמינו ל"בית קורקס" בהרצליה פיתוח, שבו ממוקמת "צימעס" (רחוב משכית 27) - "מסעדה יהודית משוכללת", כפי שמעיד עליה הלוגו שבכרטיס הביקור שלה, כדי לבדוק הכצעקתה.
"צימעס" הכשרה היא מסעדה מרווחת, הבנויה כדירה משנות החמישים של המאה החולפת. על כתליה מתנוססות בגאון תמונות מימי הקסם של ראשית המדינה והיא מעוצבת בסגנון שהיה מקובל בבתי האוכל מן הימים ההם. עיון בתפריט, שהונח על שולחננו, לימד אותנו כי יש, עדיין, עדנה לא רק למטבח היהודי, אלא גם לשפת היידיש. כל מאכל, המוזכר בו בעברית, מתורגם גם, בשביל האווירה, ל"מאמא-לושן". מן המבחר המגוון החלטנו לחמם את בני-מעינו הצוננים במרק-עוף מהביל, גדוש כולו בקרעפלך. הוא היה עשוי כמו שצריך: לא מאבקה, כפי שנהוג להכינו במרבית המסעדות היהודיות, אלא על טהרת העוף המבושל. הכיסונים גדולי הממדים שצפו בו, ממולאים בבשר, היו עסיסיים ונימוחים. גם קציצת הדג הממולא, שהגיעה מייד לאחר מכן, הייתה לעניין, בדיוק כמו שאמא פולניה מיטיבה להכינה.
הגחלת היהודית משפע המנות העיקריות המרנו על מעיים עם צימעס. על הצלחת נח לו קישקע נדיב ושחום, שעורר בממדיו אסוציאציות מיניות. לצידו הוגשה שעועית אפויה, עם גודש של גזר מתקתק, עטור-צימוקים. בת הזוג התענגה לא פחות על שניצל וינאי ענק, שאליו התלוותה מנה גדולה של כוסמת. כדי להמתיק את הארוחה הכבדה שתינו לרווייה ובשקיקה שתי כוסות גזוז, בטעמים של פטל ואננס, שהחזירו אותנו באחת אל העבר הרחוק.
ממבחר הקינוחים, שבאו כסיומת, בחרנו בלפתן של פירות יבשים, ששחה כולו במיץ מתקתק, ממש כמו הקומפוט הפולני של ימים עברו. אספרסו כפול ודומיננטי החזיר אותנו מהר מאוד אל המציאות היומיומית וסייע היטב בעיכול הכבודה הנכבדה שבאה אל קירבנו.
הסעודה לשניים הסתכמה ב-282 שקל, עליהם הוספנו תשר של 30 שקלים עבור שרות אדיב וקשוב. בו במקום גמרנו אומר לחזור, בהקדם, ל"צימעס", שהרי מוכרחים לשמר את הגחלת היהודית, לבל תיכבה חלילה בהעדרנו.
