'אי שקט'. כך מגדיר גבסו את עצמו. ויש לזה השפעות בשטח. בשנים האחרונות הוא עבר כמה דירות - פיזיות ונפשיות כהגדרתו. הראשונה הייתה בנחלים. שם גר בקרוואן, ופשוט פרח, לדבריו. הוא שמע וניגן מוזיקה כל היום, וזכה לשלל מבקרים, כולל חברי להקתו 'המראות' (שמנגנים איתו בדיסק החדש). מנחלים המשיך לירושלים, אך שם התקשה מאוד וחש זרות עצומה. "הגעתי לירושלים אחרי שנרשמתי ללימודי פילוסופיה. בינתיים פרצה שביתת המרצים והמשיכה במשך חצי שנה, כך שזה סיכל לי את כל התוכניות. אמרתי כל פעם נסחב עוד חודש ועוד חודש, אבל זה נהיה כבר מוגזם".
ואולי הציל את הקריירה המוזיקלית שלך. אם היית נרשם ללימודי פילוסופיה, לא בטוח שהיית חוזר למוזיקה.
"לא ראיתי את זה כבחירה קשה. שיערתי שאמשיך אחרי הלימודים עם המוזיקה, אבל הרצון היה להתפתח בינתיים וללמוד פילוסופיה".
התקופה בירושלים הייתה גרועה לדבריו, בעיקר בשל ההמתנה המתמשכת לסיום שביתת המרצים. בסופו של דבר פקעה סבלנותו, ולפני שנה וחצי עקר לתל אביב, לתקופה שאותה הוא מגדיר כ"חזרה למציאות", אך מיד מתקן - "אני לא יודע עד כמה הייתי במציאות בשלוש וחצי השנים האחרונות".
מבחינה זוגית גם לא היית במציאות?
"על זה אני מעדיף שלא לדבר".
בדיסק אתה דווקא מדבר, ועוד חופר לעומק.
(צוחק) "כן, במוזיקה אני יותר טוב בלדבר על זה".
אמרת שאתה רוצה בשירים שלך לעזור לאנשים להתמודד, אבל איך זה מסתדר עם שורות כמו "רק תעזור לי לא לשמוע את הקולות, הם באים לי בלילות. והיא, היא כל כך יפה, אתה לא תבין עד שתראה אותה". הרי השיר הזה, שכולו ייאוש, יכול דווקא להזכיר לאנשים חוויות לא נעימות שחוו ולזרוק אותם אל מצולות הדיכאון.
"אני חושב שמה שחשוב בסופו של דבר אצלי, זה שאני על במה. סתם לדוגמה, ראיתי את ניל יאנג בהופעה בקנדה, אז הבחור בן השישים ומשהו חי מוזיקה עם כל השירים שלו שבאים כל כך מלמטה - וזה מה שאני שנשאר בסופו של דבר: שהוא כאן כדי לשיר את זה".
אבל זה לא כזה מובן למאזין הממוצע.
"יש כאלה שכן מבינים את זה. זו שאלה באמת מאוד גדולה. יש אסכולות שלמשל לא מבינות את המקום הזה של התהייה בשירים. החברותא שלי אמר לי בזמנו שהוא לא מבין את המשפט של שולי רנד, "זה לא צחוק, זאת מלחמה על החיים" (בשיר 'בן מלך שעשוי מאבנים טובות' - ד"כ). הוא לא מבין למה מלחמה עם היצר. חפרתי איתו על זה מלא, ולא רק באותו יום אלא במשך תקופה. בסוף הבנתי שמבחינתי המקום שנותן לי חמצן זה כן לראות מישהו אחר שגם מבין את הכאב, שגם חי אותו. הגעתי לכתבים של הרב קוק, שמדבר על כאב, חבלי יצירה ודברים כאלה. ממקום כזה אני גדל הרבה יותר מאשר אם היו מספרים לי בשירים שהכול בסדר. בנשמה שלי אני יודע שלא הכול בסדר".
אומרים - "אין שכל, אין דאגות". לא היית רוצה להיוולד עם פחות סקרנות וחוסר שקט? לפעמים אני רואה אנשים כאלה, וחושב לעצמי שאולי להם בעצם הכי טוב.
"גם אני חושב שלפעמים אולי יותר טוב דווקא להם. אבל מצד שני אני משתעמם נורא מהר. אני מברך על הרעב הזה ועל הרצון לחקור כל הזמן".
ממה נובעת כל החפירה העצמית הזו?
"לא יודע, אני באמת שואל את עצמי הרבה על זה. לפעמים אני קורא איזה ספר עבה, מרים את העיניים ושואל 'זה הכרחי באמת שאקרא את כל זה?'. אבל הרצון הזה כנראה גדול ממני. גם הרב קוק כתב שהדור הזה יהיה צמא-צמא, עד שהוא כמעט יאבד את עצמו לדעת".
צמא למה?
"אם אתה שואל אותי - צמא לקב"ה. אין ספק. אבל הדרך לזהות את יעד הצימאון היא מאוד קשה. אני ממש חי את זה. זה דור כל כך קיצוני. לכן החפירה היא דבר שנמצא מעלינו. זו המדרגה של הדור הזה, שיש לו אור בעיניים".
ואיך אתה מרווה את הצימאון?
"בהרבה מוזיקה חדשה, סרטים וחברים - אבל במיוחד בלימוד תורה".
ושם, בישיבה, איך מגדירים אותך?
"אני חריג כמעט בכל מקום מבחינת ההגדרה. בשביל חבריי החילוניים אהיה דתי או חרדי; אצל חלק מחבריי בישיבה אני נחשב לחרדי יותר מהם, וחלק אחר פשוט לא מבינים מה אני".
עם החריגות הזו תתקשה למצוא בת זוג דתייה, הרי היום כל בחורה והדרישות המוגדרות שלה?
"נכון. זו בעיה ענקית, כי גם אני לא מצליח להגדיר את עצמי (צוחק), אבל אני מאמין שיהיה בסדר".
אתה רואה את עצמך מתחתן עם לא דתייה?
"לא קיימת שום אופציה כזו. אני קנאי לדתיות שלי. הנושא עלה בשיחות עם חברים שלי, ואולי זו נשמעת כמו דעה חשוכה, אבל לא אכפת לי מה יחשבו בעניין הזה. ממש לא קיים שום סיכוי שאתחתן עם חילונית".
גבסו יונק לא מעט מהתרבות המערבית והחילונית, ובאופן טבעי הדברים מתערבבים בהשקפת עולמו. הוא לא רואה את עצמו מוותר בתקופה הקרובה על השפע התרבותי שמציע לו העולם שמחוץ ליהדות, ועדיין, הוא אינו חושב שזה יימשך לתמיד. "לא נראה לי שתהיה לי טלוויזיה אחרי שאתחתן", הוא אומר, "אני גם לא חושב שיהיו בבית עיתונים".
הוא ניגש אל ארון הספרים שלו, שולף את 'חדריו' של הרב קוק, ומתחיל להקריא בהטעמה, כדי לעמוד איתי על המקור ליניקה החיצונית שלו. "אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני.... שטה היא נשמתי ברחבי שמים, לא יכלוה קירות לב ולא קירות מעשה, מוסר, היגיון ונימוס. ממעל לכל אלה שטה היא ועפה, ממעל לכל אשר ייקרא בכל שם. ממרום כל עונג, מכל נועם ויופי, וממרום לכל נשגב ונאצל. חולת אהבה אני".
יכול מאוד להיות שאתה מפרש את הרב קוק אחרת ממה שהוא התכוון.
"בוודאי. לאן אתה היית לוקח את זה?"
שצריך לשוט, לחפש, לבחון - אבל הכול בתוך עולם היהדות. לא נראה לי שהוא עודד יניקה ממקומות זרים לגמרי.
"נכון. תמיד יש סיכוי לפרשנויות להיות מסוכנות".