אכזבה מאוסלו
האם התקשורת היא שמאלנית? לפי המחקר של ד"ר אבי גור, ממכללת אריאל, התשובה היא כן. לעומת זאת, לפי סקר של חברת שילוב התקשורת נוטה ימינה.
לדעתי אין מדובר בממצאים סותרים, אם ניקח בחשבון שהסקרים נערכו בתקופות שונות, כמו-גם את השינוי שחל בהגדרת השמאל. המחקר של ד"ר גור, שנערך במסגרת עבודת דוקטורט, בוחן את מגמות התקשורת בתקופת תהליך אוסלו בשנים 2004-1994. בתקופה זו אכן התקשורת הייתה שמאלנית בעיקרה, וצידדה בתהליך.
גם בעשור הנבדק מעניין שבממשלות השמאל הנטייה שמאלה הייתה גבוהה יותר מאשר בממשלת הימין של נתניהו. אם במהלך כהונתן של ממשלות רבין ופרס זו עמדה על 47 אחוז, הרי בתקופת ממשלת נתניהו היא הסתכמה ב-40 אחוז בלבד.
במיוחד בולט הפער הגבוה בתוצאות בין ממשלת נתניהו (כאמור 40%) לממשלת ברק. נראה כי שיעור התמיכה השמאלית של התקשורת בתקופתו, בסך 89% (!), ביטא את אכזבת הציבור מממשלת נתניהו הראשונה.
לעומת מחקר זה, הרי הסקר של חברת שילוב נערך בשלוש השנים האחרונות. הוא מבטא לא רק את אכזבת השמאל מממשלת ברק - והאינתיפאדה הקטלנית שפרצה בעקבותיה - אלא מתהליך אוסלו בכלל. אך בעיקר מבטא הסקר את התפכחות השמאל מההינתקות, בעקבות ירי הטילים מעזה על הדרום. גם מלחמת לבנון השנייה הצביעה באופן ברור על התועלת המפוקפקת של המחוות החד-צדדיות של ישראל לשלום, והוכיחה שוב כי האוייב שוחר מלחמה.
כתוצאה מכך, רבים מאנשי השמאל נטו למרכז, וביניהם גם עיתונאים. השינוי הפוליטי דומני הוביל בעקבותיו גם לשינוי הגדרות השמאל. השמאל הקלאסי כאמור הפך למרכז, והשמאל של ימינו הוא אפוא שמאל קיצוני. הנטייה של העיתונאים למרכז, ואף ימינה - כפי שעולה מהסקר - משקפת אפוא את השינוי הפוליטי שחל בציבור.
עם זאת, גם לאחר פניית עיתונאים למרכז - דוגמת אברי גלעד, דן מרגלית ואמנון דנקנר - עדיין התקשורת נשלטת בידי מיעוט שמאלני קיצוני, שהוא הנותן את הטון ומשפיע על דעת הקהל.