להפוך את ישראל למדינת הלכה, שבה משפט התורה יהיה המשפט המחייב, כמוהו כסטירת-לחי מצלצלת למערכת המשפטית הקיימת בארץ.
צידודו של שר המשפטים,
יעקב נאמן, במה שהוא מכנה "החזרת עטרה ליושנה", היא רק כסת"ח למלחמה המתמשכת שלו בהגמוניה של בתי המשפט הישראלים - מלחמה שבה החל עוד במרץ שר המשפטים הקודם,
דניאל פרידמן.
כדי לצאת מן הסערה שחוללו דבריו, מיהר נאמן
להתוודות כאילו אלה הוצאו מהקשרם, ושבסך-הכל רק ביקש להציע פתרון אלטרנטיבי לעומס הרובץ על בתי המשפט האזרחיים. אלא שהאמת שונה לחלוטין.
אין זו הפעם הראשונה שנאמן נסוג מדבריו כשאלה אינם מוצאים את ההד המיוחל. כמה אופייני שבעל-בריתו הנלהב והנאמן מכולם של שר המשפטים הוא לא אחר מאשר הרב
עובדיה יוסף, שמשתלח חדשות לבקרים בכל מי שמוצא לנחוץ להזדקק לערכאות המשפטיות האזרחיות, כאילו הוא רשע-מרושע.
הלכה וחוק כבודו וחשיבותו של המשפט העברי במקומם מונח, כל עת שהוא מצטמצם לאותו תחום של דינים שעליו הופקדו בתי הדין הרבניים. בשום פנים ואופן אין הוא יכול לחול אל מעבר לזה, לפלוש ולכבוש את מערכת המשפט האזרחית. הדעת פשוט אינה סובלת שבמדינה מודרנית ונאורה תהיה לבן בכור עדיפות אוטומטית על פני אחיו האחרים; שבת לא תוכל להיות יורשת כל עוד יש לה אח; שדינה של אישה שנאנסה יהיה, על אפה וחמתה, נישואיה עם האנס; ושמי שנאף - ייסקל ויירגם באבנים. שן תחת שן ועין תחת עין, של דין-שמיים, יפים היום רק כסימבול, אבל אינם יכולים להיתרגם, פשוטם כמשמעם, לשפת המציאות.
עדיפותם של חוקי התורה על פני חוקי המדינה תשלול מזו האחרונה את מהותה ואת אופייה הדמוקרטי. בכך מוכנים להודות, בגלוי, אפילו משפטנים דתיים נאורים, החולקים בחריפות יתרה על פרופ' יעקב נאמן. צריך גם לזכור שבתי הדין הרבניים כלל אינם מסוגלים לשמש אלטרנטיבה לבתי המשפט האזרחיים, מהטעם הפשוט שהם אינם מצטיינים בהתנהלות יעילה. פרט לכך, אסור לשכוח שבכפיית נורמות דתיות על חילונים - רובה של האוכלוסיה הישראלית - אין שום ערך דתי לשמו, כל אימת שאלה כלל אינם מאמינים בהן.