זוהי מחלה ויראלית חריפה הנגרמת כתוצאה מהדבקה על-ידי וירוס אינפלואנזה A או B ומאופיינת בהתפרצויות בעיקר בחודשי החורף. הוירוס מתאפיין בשינויים אנטיגנים מעונה לעונה ועל-ידי כך יצירת זנים חדשים עמידים לחיסונים הקיימים, עובדה זו מצריכה היערכות שונה בכל חורף. השנה יש חשש ממגיפה ולכן ההמלצות להתחסן מוקדם הן משמעותיות יותר.
שכיחות:
בארה"ב מדווחים כ-500,000-250,000 חולים חדשים בשנה. בעיקר בילדים בגילאי 6 חודשים עד 16 שנה ובמבוגרים צעירים, אך שיעור סיבוכי המחלה גבוה יותר בגיל המבוגר ובחולים כרונים. שיעורי תמותה מסיבוכי שפעת בארה"ב כ-30,000-15 בשנה.
סימני המחלה:
כוללים עליית חום מהירה, נזלת, שיעול, כאב גרון, כאב ראש ועייפות, חולשה, כאבי שרירים וכאבי עצמות. השפעת בדרך-כלל נמשכת כ-7-4 ימים וחולפת מאליה.
דרכי הדבקה:
הוירוס מתרבה ויושב בדרכי הנשימה ומועבר בזמן עיטוש, שיעול, פרצי צחוק ואפילו דיבור לחלל האוויר ומשם בשאיפה לחולה הבא. כמו-כן ניתן להידבק במגע ישיר של הידיים בחפצים או כלי אוכל. תקופת הדגירה של הוירוס היא 4-1 ימים ואפשרות ההדבקה היא גבוהה בעיקר בשיא המחלה.
אוכלוסיה בסיכון:
אנשים שנמצאים בסביבה סגורה כמו: תלמידים, סטודנטים או אסירים, אנשים השוהים באזורים צפופים, ודיירי בתי אבות.
סיבוכי מחלה:
דלקת ריאות, דלקת אוזניים, התקפי אסטמה לסובלים מאסטמה כרונית, רבדומיוליזיס, ואי-ספיקה כבדית כסבוך של סינדרום ע"ש ריי, הפסקות נשימה ומוות.
גורמי סיכון לפתח סיבוכים:
חולים במחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות לב, בעיקר אי-ספיקת לב, מחלה ריאתית כרונית, מחלה ממארת, חולים הסובלים מחסר דם, או חולים המטופלים בתרופות המדכאות את מערכת החיסון כמו כמותרפיה ואחרות, תינוקות וקשישים ונשים בהריון.
טיפול:
הטיפול במחלה בדרך-כלל סימפטומטי ונועד להקל על תלונות החולה וכולל מנוחה, הורדת חום באמצעות אמבטיות מים פושרים או רטיות או במידת הצורך פראצטמול, יש להימנע ממתן אספירין בילדים עם שפעת, להימנע מעישון, תרופות להקלה על נזלת ושיעול ושאינן מצריכות מרשם רופא. הטיפול באנטיביוטיקה בשפעת מיותר לחלוטין אם אין עדות לזיהום משני כגון דלקת אוזניים או דלקת ריאות, ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא לפני נטילת תכשיר אנטיביוטי כלשהו.
טיפול אנטיויראלי מכוון לשפעת: ישנם מספר תכשירים בשוק: amantadine ,rimantadine ,zanamivir ,oseltamivir. מומלץ לתת רק בחולים שפתחו סיבוכי שפעת, חולים כרונים שחשופים יותר לסיבוכי שפעת, חולים שעברו השתלת איברים ודומיהם. טיפול זה יעיל כאשר ניתן ב-48 השעות הראשונות, מקצר משך המחלה כולל תקופת חום וקוצר נשימה ב-50%. אינו מומלץ בנשים הרות. בחולים עם מחלות כרוניות, בחולי כליה ובקשישים יש לשים לב לתופעות לוואי.
מניעה וחיסון:
ניתן למנוע תחלואה ואף מוות בחלק ניכר מהמקרים על-ידי מתן חיסון לשפעת בזמן. החיסון מומלץ בעיקר לאכלוסיה שנמצאת בסיכון לפתח סיבוכים, אך גם לאוכלוסיה הנמצאת במגע עם חולי שפעת כפי שנפרט בהמשך.
בגלל יכולת הוירוס לעבור שינוי אנטיגני, יעילות והרכב החיסון משתנים משנה לשנה. כמו-כן, יעילות החיסון שונה באנשים שונים. נמצא שבאנשים צעירים בריאים החיסון מונע שפעת ב-90-80% מהמקרים לעומת קשישים וחולים כרונים שם אחוזי המניעה נמוכים יותר אך מתן החיסון מפחית סיבוכים ב-70% ותמותה ב-85%.
בקשישים הנמצאים במוסדות סיעודיים, אחוזי ההצלחה נמוכים יותר אך החיסון גורם לירידה במספר האשפוזים וסיבוכים קשים אחרים.
דעה כללית רווחת באוכלוסיה היא שהחיסון עצמו גורם לשפעת.
חשוב לציין שמרבית החיסונים אינם יכולים לגרום לשפעת, מכיוון שמכינים אותם מוירוסים מומתים. גם חיסון מוירוס מוחלש גורם לשפעת קלה מאוד בלבד ולרוב ללא כל סיבוכים. מומלץ לחסן בחודש ספטמבר עד נובמבר, ובדרך-כלל תוך שבועיים ממתן החיסון יש יצירת נוגדנים להגנה מפני שפעת. החיסון לחורף 2009-2008 מרכב משלושה זנים המכסים את אפשרויות ההדבקה הצפויות לחורף זה.
המלצות לחיסון:
החיסון מומלץ לכל אדם מגיל 6 חודשים והלאה, אך בעיקר לקבוצות הנמצאות בסיכון: דיירי בתי אבות או מוסדות סיעודיים, חולי מחלות כרוניות כפי שהוזכר, תינוקות או ילדים המטופלים באספירין תקופה ממושכת, נשים בהריון, רופאים, אחיות ופרסונל רפואי שנמצא במגע ויכול להעביר שפעת ליתר המטופלים, מטפלות בקשישים או בבתי אבות, בני משפחה של חולים מקבוצת הסיכון.
ניתן לתת חיסון גם לנשים מיניקות. ככלל גם באוכלוסיה הכללית כדאי לשקול מתן חיסון לשפעת בעיקר לסטודנטים או דיירי מעונות או פנימיות כדי לצמצם ככל שניתן את פיזור המחלה. החיסון ניתן תוך-שרירי. אין מניעה ואפילו מומלץ לתת במקביל חיסונים אחרים שהחולה זקוק להם כמו חיסון לדלקת ריאות. אין לתת את החיסון בסובלים מאלרגיה לביצים או למי שיש תופעות אלרגיות קשות.