שלב ההתקפלות הגיע. לאחר ש
אהוד ברק הודיע כי ההסדר עם ישיבת ההסדר הר ברכה מבוטל, וכי תלמידיה לא יוכרו כחיילי צה"ל, ורגע לפני שישיבות הסדר נוספות יילכו בדרכיה - הבין כי העץ עליו טיפס גבוה מדי, והחליט לרדת ממנו בכך שאמר לראש הממשלה כי הוא אינו פוסל הסדר בין הצדדים.
טוב עשה הרב אליעזר מלמד על שלא הגיע לשימוע. מעמדו של אהוד ברק אינו כזה שהוא יכול לכפות על הרב שימוע, ולא ברור על-סמך מה הזמין אהוד ברק את הרב מלמד לשימוע.
טעה אחי הרב בכך שנאות להתראיין כאחי הרב במרקע, ביודעו כי הוא אינו - כאחיו - נחוש בדעתו, ובכך הציג בפני הצופים מעין התנצלות על מה שקרה.
צריך להבהיר כי החופש האקדמי שבו זוכות אוניברסיטות המלמדות פילוסופיה וסטטיסטיקה, שווה לחופש האקדמי בישיבות, וכי החופש האקדמי שניתן לפרופסורים מהשמאל הקיצוני, שווה לזה של רבני הימין. אם צריך לסגור את ישיבת הר ברכה,
היה צריך לסגור את אוניברסיטת חיפה ואת אוניברסיטת בן-גוריון זה מכבר, מאותם טעמים, אך לאור התבטאויות השמאל הקיצוני דווקא. הסדר האקדמי הנכון הינו הקניית מעמד שווה בכל - לישיבות, למכללות ולאוניברסיטות, מבחינת חופש הביטוי של המרצים בהן.
צה"ל מצוי בכל מקום: כשם שיש ישיבות שבניהן משרתים בצה"ל, כך גם ישנה עתודה אקדמית באוניברסיטות וכך גם מרצים וסטודנטים משרתים בצה"ל בשירות סדיר ובמילואים. אין שוני בין ישיבת הסדר לבין אוניברסיטה, ורב כאן - כמו פרופסור שם.
גם מבחינת התכנים ונושאיהם, אין יתרון לאוניברסיטה; אין הבדל תהומי בין לימודי גמרא לבין לימודי תנ"ך או היסטוריה, מלבד העובדה כי לימודי גמרא יותר קשים. יש הבדל מהותי בין מידת התמיכה המדינה, הנאמנות, הציונות ורוח ההתנדבות המפעמת בקרב בני הישיבות, לבין מה שקורה במקומות אחרים.
כנראה שלאחר מעשה, ראה אהוד ברק מה הוא עשה, וכילד קטן המשחק ברוגז הבין כי טעה.
לא שמענו את הרב מלמד כי הוא מתחרט או שוקל הסדר עם אהוד ברק, אך חזקה עליו שהוא יתעלה על עצמו ויאפשר לאהוד ברק לרדת מהעץ. ואם הוא לא ירצה לרדת, אז מדינת ישראל תפסיד את מיטב חייליה אט-אט, וההתחלה כבר כאן.