סדר-עדיפויות פגום מנחה את מערכת הבריאות בארץ להעדיף את הטפל על פני העיקר. אחרת אי-אפשר להסביר מדוע טיפולי-שיניים לילדים ומימונן של סדנאות לגמילה מעישון נראים בעיניה חשובים יותר מהשקעה בחקר הסרטן ומסבסודן של תרופות מצילות-חיים של חולים סופניים.
סל התרופות החדש שגובש הוא "שואו-אוף" פוליטי ופופוליסטי אכזרי, המטאטא אל מתחת לשטיח את מה שבאמת היה צריך להיכלל בו. הוא גם מעניק סטירת-לחי מצלצלת למי שידם אינה משגת לממן תרופות שמחירן בשמיים ושרק באמצעותן הם אמורים לשרוד.
מחלת הסרטן היא כיום גורם התמותה הראשון במעלה בישראל. "אוף-דה-רקורד" היא כבר לובשת ממדים של מגפה. כמעט כל תושב שני לוקה בה. ובכל זאת מעדיפה מערכת הבריאות שלנו לעצום עיניים. בחקר הסרטן היא משקיעה רק סכום אפסי ומונעת בכך שיטות-מניעה וריפוי חדישות, המקובלות זה מכבר מעבר לים. פשוט לא בא לה ליטול חלק בפרויקט עולמי "יקר ויוקרתי מדי" למיפוי גנום הסרטן. הפרויקט הזה אמור לסייע בפיצוח הצופן הגנטי של סוגי הסרטן השונים, מעבר לזה של סרטן הריאות והעור שכבר פוצח. על-פי ההיגיון של מערכת הבריאות הישראלית זול ומשתלם הרבה יותר להשקיע בשיניים ובעישון, שאינם כרוכים בכאב-ראש גדול כל כך.
עדיפות פגומהבסדר העדיפויות הפגום הזה נכלל גם מחדל אי-רכישתו של מכשור חדיש ומשוכלל, יעיל הרבה יותר מזה המצוי בארץ, שעשוי לחשוף בדיוק רב יותר ממצאים של חולים בפוטנציה, או כאלה שלוקים במחלה בשלב ראשוני. כך מאלצים את החולים לעבור, במקרה הרע, בדיקת רנטגן בלבד, ובמקרה הטוב יותר בדיקת סי.טי. אבל, ההזדקקות לאם.אר.איי, שלעומת שתי הבדיקות הראשונות אין בה סיכון של קרינה והיא גם ממוקדת יותר - נדחית, משום מה, על הסף. התירוץ - כמה אכזרי(!): זה מעבר ליכולתה של המערכת. זוהי, מן הסתם, גם הסיבה לעלייה התלולה במספר החולים בארץ, מעבר לזו המקובלת בארצות אחרות.
אל הצרה הגדולה הזאת מתווספת גם צרות-עין של רופאים, הבולמים בעין לא יפה חולים סופניים מלעבור, מעבר לים, טיפולים חדישים וחיוניים, שאינם מקובלים עדיין בארץ. קשה להאמין, אבל ה"שוויץ" של אותם רופאים צרי-עין מעביר אותם על דעתם: הם נעלבים מחוסר הפרגון להם ומתעקשים על כך שטיפוליהם אינם נופלים מאלה הנהוגים בחו"ל. חולים, שאינם מוכנים להשלים עם רוע הגזירה, נאלצים, בסופו של דבר, להזדקק לתרומות ולחסדי-ציבור, ובלבד שיעלה בידם לממן בכך טיפולים שנועדו להציל את חייהם.
מערכת הבריאות הישראלית טעונה, אפוא, התנערות וטלטלה עזה. שומה עליה להתפכח, מהר מאוד, ממדיניות בת היענה שלה. כבודם של טיפולי שיניים לילדים ושל סדנאות גמילה מעישון מונח במקומו, אבל אלה עשויים לחכות. בוודאי שאין הם יכולים לבוא על-חשבונם של טיפולים אקוטיים ודחופים להצלת חייהם של מי ששוכבים על ערש-דווי.