בברכה הראשונה של קריאת שמע של שחרית, אנו אומרים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל".
במסכת ברכות (י"א) שואל התלמוד לגבי נוסח הברכה: מאי מברך? - אמר רבי יעקב אמר רבי אושעיא: "יוצר אור ובורא חשך". ושואל התלמוד לימא (נאמר): יוצר אור ובורא נוגה! שהוא אור מועט, כדכתיב קאמרינן (אנו אומרים כמו שכתוב בפסוק). חכמים רצו להצמיד את הנוסח לפסוק בישעיהו (מה, ז) "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה". אלא מעתה: "עשה שלום ובורא רע", שהוא המשך הפס' מי קאמרינן כדכתיב? הרי אנו לא נצמדים לפסוק? אלא, כתיב "רע" וקרינן "הכל" לישנא מעליא (לשון גבוהה) חז"ל לא רצו להשתמש במילה 'רע' ולכן תיקנו לומר במקומה את המילה 'הכל', הכא נמי - לימא נוגה לישנא מעליא? (ואם כן גם בתחילת הברכה, נאמר במקום חושך, נוגה שהיא לשון מעולה?) - אלא אמר רבא: כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום חכמים השאירו את הנוסח המכיל את המילה חושך כדי לצרף את היום והלילה לאחדות אחת, ביום יש לילה ובלילה יש יום.
הרב קוק בספרו עין אי"ה, בו הוא מבאר את אגדות חז"ל הנמצאות בתלמוד (בפרק א' פסקה קס) מסביר שישנם שני סוגי התנסחויות בדברי הנביאים וחז"ל. ישנם מאמרים שמדברים לפי השגת מי שאליו נכתב או נאמר המאמר, אף על-פי שהדברים אינם מדויקים, וישנם מאמרים הנאמרים תוך נאמנות לאמת, אף על-פי שלמקבל – לשומע, אין הדבר נראה שכך הם הדברים במציאות. על-פי מטרת המאמר, תיבָּחר צורת ההתנסחות של הדובר. אם הוא בא לספר דבר או לחדש עניין, דבריו יהיו קרובים יותר לאמת המוחלטת, ואם תכלית המאמר היא הדרכה מוסרית, קריאה אל ציבור מסוים שיתקנו את דעותיהם או את מעשיהם, אזי יהיה המאמר קרוב יותר לדעת המקבלים מאשר לאמת.
לאחר שהקדים את ההקדמה הזו, ממשיך ומבאר הרב קוק
שמצד האמת אין כלל מושג של חושך במציאות, ואין מושג של רע. אין בריאות כאלו. הקב"ה לא ברא את הרע ולא את החושך, אלא רק את הטוב ואת האור. אין לחושך עצמיות מצד עצמו, אלא הוא נובע ממיעוט אור, מהיעדר אור, ואין לרע מציאות מצד עצמו אלא הוא נובע ממיעוט טוב, מהיעדר טוב. כלומר, אין מושגים נפרדים של אור וחושך, טוב ורע אלא ישנו מושג אחד של אור, מושג אחד של טוב ועל-פי כמות הופעתם במציאות הם נמדדים, כמות רבה מכונה אור, וכמות קטנה מכונה נוגה, כלומר אור חלש. אבל לנו, לפי השגתנו, נראה שיש דבר כזה שנקרא חושך, אנו מרגישים שישנו עצם שהוא הפך האור, ואותו אנו מכנים בשם חושך. וכן לגבי הטוב ורע, כאשר ישנה הופעה חלקית של הטוב, לנו זה מורגש כרע, אבל מצד האמת, אין רע אלא מיעוט טוב. הרב מוכיח את דבריו מכך שהקב"ה ברא אור, והאור מתפשט לכל מקום. ישנם מקומות המוארים יותר וישנם המוארים פחות, אבל אי-אפשר להגיד שהקב"ה ברא חושך. וכך לגבי הרע, לרע אין מציאות בפני עצמו אלא הוא חלק מהטוב. תפקידו להשלים את הטוב, ואם הוא חלק מהטוב אז אין לו מציאות מצד עצמו.
זהו יסוד חשוב מאוד בהתבוננות על המציאות, ובעיקר בשעת משבר. אם אדם מכיר שאין רע בעולם, אז גם כשהוא נתקל בתופעות שליליות, או באנשים שליליים, הוא יאחז בידיעה שמה שמול עיניו, זהו אינו רע אלא היעדר של טוב. וכדי לשפר ולהיטיב, את התופעה או האדם שמול עיניו, אין הוא צריך להעביר אותו ממצבו הקודם (הרע) ולהכניסו למצב חדש (של טוב), אלא הוא רק צריך להוסיף על מידת הטוב שקיימת כבר, וטבועה בו. לא מדובר כאן על הבדל איכותי אלא על הבדל כמותי – יותר טוב או פחות טוב, וזוהי מלאכה קשה פחות. על-ידי מציאת הגרעין הטוב שיש באותו אדם, חיזוקו והגברתו ישתנה האדם וייטיב את מעשיו, ויתקרב אל הטוב. הסתכלות זו מעניקה כוח ועוצמות לשינוי הצדדים השליליים שבאדם, בחברה ובעולם כולו.
בחזרה לדברי הרב בעין אי"ה, הפסוק עליו מבוססת ברכת "יוצר אור" הוא פסוק מנבואת ישעיהו אל כורש, מלך פרס. הפרסיים האמינו, במה שמכונה בימינו דת
זראתוסטרא, ולפיה ישנם שני אלים, האל הטוב והאל הרע. שני האלים הללו מהווים שני כוחות שאחראים על כל המתרחש במציאות, כל הטוב בעולם: האור, המזון, החיים - מגיע מהאל הטוב, וכל הרע בעולם: חושך, מחלות, רעב, מוות - מגיע מהאל הרע. אומנם זו התקדמות של הפרסיים כלפי העמים שבאותו זמן, שבמקום להאמין במספר רב של אלים, צמצמו אותם לשניים, אבל עדיין לא הצליחו לתפוס את האמונה בא-ל אחד
1.
ולכן מובן למה נבואת ישעיהו מנוסחת כפי שהתנסחה. אם היה בא ישעיהו לספר לנו, לעם ישראל, על הקב"ה, היה אומר: "יוצר אור ובורא נוגה, עושה שלום ובורא את הכל", אין חושך, אין רע, אלא הכל מדרגות כמותיות של אור וטוב, אבל ישעיהו לא פונה אלינו כי אם אל הפרסיים, לפי השגתם, ואומר להם גם אם אתם חושבים שיש דבר כזה חושך, דעו לכם שאין שני אלים, אלא הכל נובע ממקור אחד, גם הטוב וגם הרע, גם האור וגם החושך שניהם מקורם בא-ל אחד: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".
ומסיים הרב קוק ואומר, שאנו בתפילתנו היינו צריכים לומר "יוצר אור ובורא נוגה", כי אנו בתפילתנו אומרים הכל על-פי האמת, אלא שחז"ל ראו שיש כאן עניין נוסף, והוא להזכיר מידת לילה ביום ומידת יום בלילה, להראות שהיום והלילה הכל אחד הוא, הכל נובע מאותו מקור, ולכן השאירו את הנוסח "בורא חושך", אבל הברכה היא גם כדי לברך את הקב"ה על חסדו, על הטוב שהשפיע עלינו. וכשמודים לקב"ה, ראוי לנו לברך אותו על צד האמת, ומצד האמת אין רע, ולכן שינו חכמים את לשון הפסוק ותיקנו לברך "עושה שלום ובורא את הכל".