אף שהיא נושאת את שמה של מלכת השדים ומתוארת באגדה התלמודית כרוח רעה - אין במסעדת "לילית" התל אביבית שבבית אסיה (רחוב ויצמן 4) כדי להזכיר אותן ולו ברמז. גם אין בה שמץ של קונוטציה לעוף הלילי הדורס של עולם הזיאולוגיה. אחרי ככלות הכל "לילית" היא מסעדה כשרה לכל דבר, והעוף הטורף הזה כמובן שלא יבוא בקהלה.
אבל "לילית" היא, בעצם, הרבה יותר ממסעדה רגילה. ייחודה הוא בכך שהיא משלבת בפעילותה מפעל חברתי ראשון מסוגו בארץ. מאז ייסודה, לפני עשור, קולטת "לילית" אליה בני נוער בסיכון ומעניקה להם הזדמנות של ממש להשתלבות חיובית בחברה, באמצעות הכשרה מקצועית בתחום המסעדנות.
הרוח החיה של "לילית" היא השף הדומיננטי שלה, נועם דקרס, המיטיב להוציא מתחת ידיו את פאר היצירה הקולינרית, וזאת על-אף מגבלותיו המובנות של המטבח הכשר. בהיותה סמוכה לבתי המשפט התל אביביים - מרבית סועדיה הם, מטבע הדברים, שופטים ועורכי-דין, אבל גם "עמך" כמונו, היודעים להוקיר את כישוריה הגסטרונומיים.
אכזבת הקינוחים
פתחנו במרק גזר נפלא, שהיה עשיר מאוד בטעמו – הכל תודות להיעדרה של השמנת שנוהגים למהול בו מסעדות לא-כשרות רבות, מה שמקהה את טעמו הדומיננטי של הירק הכתום. בת הזוג בחרה בשיפודי-עוף במיסו ולימון, שהוגשו עם סלט תירס, צנוניות ושומשום - מנה שזכתה למצמוצי-שפתיים. לצד שתי המנות הוגשו מטבלים פיקנטיים של טחינה, עגבניות מרוסקות ושמן-זית, עם לחם הבית.
מבין המנות העיקריות העדפתי את כבדי העוף הצרובים בקרמל, שהיו עשויים מדיום ושהוגשו עם אורז ועשבי-תיבול - שילוב מצויין וטעים מאוד. בת הזוג נהנתה מאנטריקוט עסיסי בגריל ומעט פחות ממחית תפוחי האדמה, שהוגשה לצידו ושהייתה תפלה למדי.
דווקא בקינוחים היה כדי לאכזב. משום מה קרץ לי קרם הלמון-גראס על ביסקוויט-פיסטוק ופצפוצי-נוגט. מה שהיה אמור להיות להיט של מעדן הפך לעיסה דביקה ורכה מדי, וגם טעמו לא היה בשמיים. זו הייתה גם מנת-חלקה של בת הזוג, שהימרה על בונטי - גלידת-שוקולד עם קוקוס וקרנץ' נוגט ושקדים. טעמו של הקינוח המפתה הזה היה מר מדי וגרם לה להזדקק מהר מאוד לסודה, כדי להשכיח את מרירותו הרבה. האספרסו הכפול, לעומת זאת, שהוגש לי, היה עשוי כהלכתו והדיף ארומה משגעת. על הארוחה לשניים שילמנו 257 שקלים, בתוספת תשר של 15 אחוז לשירות אדיב וקשוב.