לא מחמיצים הזדמנות לרצות את "הנשיא"

"הנשיא" עייף מאיתנו, אנו מתבשרים - מאיתנו ומן הקטנוניות, העקשנות והזאטוטנות הגלומות ב"תהליך השלום" האינסופי. אף שנשיאות ועייפות נפגשים באופן טבעי אצל שמעון פרס בן ה-86, הכוונה ב"בשורה" העדכנית הייתה לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, המוצג שוב ושוב בתקשורת הישראלית בתור "הנשיא" בה"א הידיעה, כאילו נשיאנו שלנו היה. האם אמירה חוזרת ונשנית זו אינה פליטה פרוידיאנית המרמזת על משאלה כמוסה? כך או כך, מההתבטלות עצמית המשתמעת ממנה אנו למדים גם על מידת הכבוד, שרוחשים אנשי התקשורת שלנו כלפי הריבונות הישראלית, וגם על תפיסתם את יחסינו עם ארה"ב. מה שברור הוא, שאובמה עייף ומתוסכל, ושבנו יש לתלות את האשם בכך. אם לא נציג בקרוב איזה מהלך "אמיץ" או איזו יוזמה "יצירתית", הוא עלול אפילו להתייאש מאיתנו סופית, ולהפנות את תשומת לבו מאיתנו והלאה, חלילה וחס... אבל מה לנו כי נלין על שמלחמת ההשמדה הערבית נגד העם היהודי היושב בציון, מלחמת העריצים והטרוריסטים והקנאים נגד מעט הטוב והחופשי והצודק במזרח התיכון, נתפסת בעיני העולם כסכסוך סימטרי טראגי? מה לנו כי נתמה על כך שהתעקשות ישראלית מזערית על הישרדות כמדינה יהודית ובכלל, נתפסת כסרבנות שלום וכשוות ערך להתעקשותו של הצד השני על השמדת ישראל במתכונתה היהודית הנוכחית? שהתוקפן-בעליל נתפס כקורבן, והמתגונן-במובהק מוחזק כחייב? שהרי אם אכן זוהי מהות ה"סכסוך", ואלה דרישותינו וזו מטרתם, כיצד זה מנהיגנו לוחץ את יד מנהיגם? כיצד זה ראש המחנה הלאומי עודו מדבר על "תהליך שלום"? מוטב שייאמר הדבר בגלוי: כל עוד מנהיגנו מגן על האינטרס היהודי, לא על-ידי חשיפת הבלוף של "תהליך השלום" או הכזב של "מתינות אבו-מאזן", אלא על-ידי טרפוד התהליך מבפנים, תוך העמדת פנים של שאיפה למשא-ומתן (שנידון לכישלון מראש), אין לנו הזכות לקבול על העיוות והאבסורד האורווליאניים - שלא לדבר על העלבון - שבהתייחסות הבינלאומית למלחמת עמים קיומית כאל סכסוך גבולות קטנוני בין זאטוטים, שנדרש להם מבוגר שקול כאובמה כדי לפייסם. אין לנו הזכות להתלונן, משום שאף אנו איננו חפים מאינפנטיזציה של הסכסוך היהודי-ערבי. כשאבא אבן אמר על הפלשתינים שהם "מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות", הוא ביטא תמימות והתנשאות לא פחות משעושה זאת כיום אובמה. מעשי הטבח החוזרים ונשנים והתוקפנות המתמדת הם תסמינים של מגמה ג'נוסיידית שיש לבלמה בכל מחיר, ולא "החמצת הזדמנות" של "מחמיצי הזדמנויות" מוּעדים. הפלשתינים יודעים היטב מה הם רוצים, ויודעים מצוין מה הם עושים - מגיע להם האשראי המינימלי הזה. השאלה היא האם אובמה יבין סוף סוף מה הם באמת רוצים. ועוד שאלה: האם אנו נבין זאת?