כידוע, את שנת 2009 סיימו ערוצים 2 ו-10 בהפסדים כבדים. דבר זה נראה כחלום רחוק לפני חמש שנים, כאשר התקיים מכרז להמשך הפעלת ערוץ 2 בין ארבע זכייניות: קשת, רשת, טלעד וכאן. הזכייניות נדרשו לשלם דמי מכרז בסך 170 מיליון שקל וכן לפתות תאגידים מסחריים שישקיעו בהפעלת ערוץ 2 לעשר שנים. כדי להבין את עומקו של המשבר, ערך חוקר התקשורת ד"ר אמיר חצרוני מחקר מדעי, אשר תוצאותיו יפורסמו בכתב העת הבריטי "CulturalTrends". המחקר התבסס על קריאת ספרי המכרז להפעלת ערוץ 2, ההבטחות שניתנו על-ידי הזכיינים ערב המכרז, וכן נתונים שנאספו ברשות השנייה.
הרקע לפרשה
בין השנים 2005-2004 הרוויחו זכייניות ערוץ 2 סכומים אסטרונומיים אשר נעו בין מיליון דולר לחמישה מיליון וחצי. ערוץ 10 צמצם את הגירעון מחמישה מיליון לשניים וחצי מיליון. רוב המדינה צפתה בערוצים אלו כאשר הערוץ הציבורי לא היווה תחרות כלל ועיקר. לוחות השידורים התאפיינו בשעשועונים ובתוכניות אירוח, אשר לצידן הופיעו סדרות דרמה וסיטקומים. הריאליטי היה בחיתוליו וכמעט שלא שודר.
בראשם עומדת
הרשות השנייה, אשר הוקמה על-ידי הכנסת על-מנת לווסת את השידור המסחרי. היא לא התערבה בתכני הערוץ השני בשנתיים הראשונות לקיומו. אך היא נכשלה להעביר את שידורי ערוץ 10 שיהיו נגישים לכלל האוכלוסיה אשר אינה מחוברת לכבלים וללווין.
ממחקר שערכה הרשות השנייה התברר כי ייצוגם של ערבים, רוסים ודתיים הינו נמוך ביותר, אם בכלל קיים על המסך. ברבות השנים הסתבר שההנחה שליוותה את המכרז, ולפיה כל דבר שישודר על המסך יניב רווחים מיידיים - אינה נכונה. מה שהוביל לכך שבשנים הראשונות לאחר המכרז ניסו ערוצים 2 ו-10 לשדר תוכניות חינוכיות, תוכניות המופנות לציבור הדתי, וזאת מתוך כוונה ברורה לעמוד בתנאי הסף של המכרז. אך הניסיונות הללו התבררו ככושלים והובילו להפסדי כספים אדירים מצד הזכיינים.
הדרך להתמודד עם ההפסדים הכבדים הייתה להשקיע בתוכניות ריאליטי, אשר עלות הפקתן יקרה במיוחד ואשר נועדו להחליף את התוכניות הקלילות ששודרו בעבר. בתחילה הניצוץ פעל כמצופה, החלה דעיכה גם בז'אנר זה, אשר צמצם משמעותית את עוגת הפרסום והתבטא בירידת הצופים.
ערוץ 10 היה על סף סגירה, ערוץ 2 צף על פני המים.
מסקנות מהמחקר
1) הרשות השנייה טעתה כאשר לא בחנה את איכויות הצפייה של המיעוטים אותם ניסתה לקדם על גבי מסך הטלוויזיה. כלומר: אם הייתה עושה כן, הייתה מגלה שהרוסים צופים בערוצים דוברי רוסית, לרוב המשפחות החרדיות אין בכלל טלוויזיה, והערבים צופים בסדרות בערבית.
2) הרשות השנייה לא הבינה את מגבלות השוק הישראלי. כלומר: היות שהשוק הישראלי מצומצם, אין מקום לתוכניות בשפות זרות בערוצי השידור המרכזיים.
לקחים שצריך להפיק
1) רצוי להגדיר את תפקידי הרשות השנייה שאמורה לדאוג שערוצי הברודקאסט ישדרו, ולא להתערב להם בתוכן.
2) רצוי לצרף להרכב המועצה הכולל כרגע פוליטיקאים ויוצרי סרטים דוקומנטריים אשר מתעבים תוכניות רדודות, אנשי טלוויזיה וכלכלנים אשר יוספו מניסיונם שנצבר ברבות השנים.
3) כן רצוי לגוון את לוח השידורים - שיהיה מורכב מסדרות קומיות/דרמטיות לצד שעשועונים ותוכניות בידור, תוכניות תעודה ותחקיר, וכן לשלב תוכניות ריאליטי במינון נמוך.
כך ניצור טלוויזיה בריאה ואיכותית.