תוצרת כחול לבן

כמו בתחומי המים, הגז והתחבורה הציבורית, במשך שנים התרגל הציבור הישראלי לעליות מחירים בלבד של החשמל, גם כשהיו הוזלות ניכרות במחירי הדלק. אפילו לאחר שהוקמה מועצת החשמל לקביעת תעריפים, אפשר היה לספור על כף היד את מספר הפעמים שבהן הייתה אכן הפחתת מחירים. מדוע אפוא כשסוף-סוף התבשר הציבור על הוזלה ניכרת של מחירי החשמל, בעקבות השימוש בגז טבעי לייצור החשמל, הזול יותר מן הסולר, קמים גורמים במשרד התשתיות, ובראשם השר עוזי לנדאו, ומטרפדים את המהלך בתירוצים מתירוצים שונים. דומה שהציבור כבר סיבסד מספיק, בתשלום התעריפים הגבוהים, את כל הפרויקטים ותהליכי הפיתוח של החברה הרווחית. אף הטענה שההוזלה תביא לבזבוז חשמל היא תירוץ שחוק. גם לאחר הפחתת המחיר, עדיין התעריפים גבוהים דיים לפי כל קנה מידה, ולא עליית המחירים היא שתמנע את השימוש במזגן בימי החורף הקרים ובחום יולי-אוגוסט. הגיעה השעה לתיקון עיוות היסטורי. די לגזול את כבשת הרש של האזרח הקטן! הסיסמה: הוזלה עכשיו! ועוד לא אמרנו מילה על חשמל חינם לעובדי החברה, ועל החיסכון שצריך להתחיל משם, לפני שטיפת המוח לציבור.

רגע לפני חידוש המשא-ומתן עם הפלשתינים, כפי שהכריז ראש הממשלה, נראה כי בצד הצהרות השלום הרשמיות של אבו-מאזן, יו"ר הרשות הפלשתינית, אי-אפשר להתעלם ממסיבות הראווה וההנצחה לטרוריסטים, שכובשות את הרחוב הפלשתיני בניצוחו. הדבר מזכיר את הבדיחה על איש אחד שביקש לשאול את החמור משכנו - מצטער- אמר השכן - החמור איננו בבית. אולם למזלו, בדיוק אז פצח החמור בנעירתו המפורסמת. כשהעיר האיש לשכנו על כך, השיב השכן הנבוך: למי אתה מאמין, לי או לחמור הנוער? למי אפוא להאמין - לראיס המכריז שלום, או לחמור הנוער והמריע למחבלים באורוותו? די לאשליות!

לא סוד הוא כי בשיווק, כמו בשיווק, המתכּוֹן להצלחה הוא מכירה המונית תוך שמירה על מתח רווחים נמוך (תשאלו את רמי לוי). חבל אפוא שח"כים מדושנים קוראים תיגר על מבצעי מכירות מבורכים ברשתות הספרים. היקפי המכירה הגדולים, הודות למחירים הנמוכים, הם שמביאים בסופו של דבר לרווחיות החברה, ולא פחות של הסופרים. המבצעים '4 ב-100', הקיימים ברשתות הספרים הגדולות, סטימצקי וצומת ספרים, אינם אפוא מבצעים פילנתרופיים, אלא אסטרטגיה שיווקית חכמה וגם צודקת מבחינה כלכלית.

מה קורה בשוק תיווך הדירות? דומה שהשוק הוא פרוץ, בלי כל פיקוח, בלי חיוּב הכשרה מקצועית, וכל שוליה יכול להשתלב בו בקלות רבה. יתר על כן, עמלות התיווך הן גבוהות ביותר. בשכירת דירה מדובר בתשלום שכר דירה של חודש, שהוא כעשירית(!) מדמי שכירות שנתית. במכירת דירה העמלה היא דומני בשיעור של חצי אחוז ממחיר הדירה, אך בפירוט לשקלים מדובר בעשרות אלפי שקלים, סכום שהוא בלתי פרופורציונלי לעבודתם. אפילו עורכי הדין, המשקיעים שעות רבות יותר מהמתווכים בנושא, שכר טירחתם נמוך בהרבה. אף ישנם 'מתווכים' שגונבים מודעות, וכל האמצעים כשרים אפוא כדי לצחוק כל הדרך אל הבנק, בלי לעבוד. בצד הדיון על הוזלת מחירי הדירות, הגיעה השעה להוזיל גם את דמי התיווך, ולהכניס סדר בתחום, כדי למנוע תופעות פיראטיות. זה הזמן לעגן את התיווך בחקיקה מחדש (במקום תקנות ארכאיות), להדק את הפיקוח ולהעניש את העבריינים. לתשומת לב שרי השיכון והתמ"ס, וגם המועצה לצרכנות.

ולקינוח: דומני כי את בעיית ההתבוללות בין בחורות דתיות לערבים באולמי השמחות, צריך 'לתקוף' לא רק מהזווית הנשית. השאלה היא, מדוע יש מלצרים ערבים (ועוד ראשיים) באולמי שמחות של דתיים, ובכלל. ראוי שכל העובדים יהיו יהודים, תוצרת כחול לבן. מעֵבֶר למניעת הקשרים הזוגיים האסורים ובעקבותיהם הפרויקט המורכב - מבחינה פיסית, נפשית וכלכלית - להשבת הבנות הביתה, תהיה בכך גם תרומה מבורכת לעבודה עברית.

לפי סקר של עמותת 'אור ירוק', שהתפרסם לאחרונה, נהגי הבירה קוטפים את המקום השני, הבלתי מחמיא, במצעד הנהגים העבריינים ברמזורים. דומני כי בצומת בצלאל -אוסישקין, אי-עצירת נהגים באור אדום, הפך כבר לעניין שבשיגרה, והם יכולים לרשום מקום ראשון בעבריינות תנועה. תמורת רגע של זמן, מסַכנים הנהגים חיי אדם ועלולים לאבד חיים ברגע. לא פעם הנהגים עוצרים את המכונית בחריקת בלמים, כאשר עוברי אורח 'להפתעתם' חוצים את הכביש. נכון שלמזלם של הנהגים או שאנשים לא עוברים שם, או שטכנית בגלל הסיבוב הנוח הם מצליחים לבלום. אך ראוי למנוע את התופעה, בטרם יתרחש חלילה אסון ויהיה מאוחר מדי. היכן המשטרה ופקחי התנועה? מדוע לא מציבים שם מצלמות כדי ללכוד את העבריינים? ואולי כדאי שגם העיתונאים ירימו את הכפפה? רגע לפני הדיון על ביטול עמלות הבנקים, נגד כל הסיכויים, נדמה שהעולם כולו נגדנו (כבר אמרו את זה לפנינו). והפעם, נגדנו הצרכנים, המיניסטרים לבנת את לנדאו ושות', מי בחקיקה ומי בהצהרה, במתקפת-נגד ההוזלה המחשמלת והכתובה.

וּבא לְרצון גואל. אם בארז (אפרתי) נפלה שלהבת, מה יעשו אֲזובי קיר. וגם: שַבַּ"ס שלום לכל הסוהרים.