דווקא הפרשה הנוכחית בין אשכנזי ל
אהוד ברק מפתיעה לאור ההרמוניה ששררה בין שני הצדדים עד לא מזמן. ערב מבצע
עופרת יצוקה נדמה היה שהצמד ברק אשכנזי מסתדר נהדר. מלחמת לבנון השנייה הייתה בית ספר ליחסי צבא ודרג מדיני בעיניו של אשכנזי. חלוץ היה מעורב עד צוואר בפוליטיקה, בפורום החווה. כאשר הגיע רגע המבחן שלו כרמטכ"ל, הוא דיבר בקול של מקבל החלטות. אחרי המלחמה הקול הזה שלו הפך לכתב האשמה נחרץ – שלא בצדק בחלק מהסעיפים.
אשכנזי לעומת זאת השקיע הרבה מאוד בבניין הכוח ובהכנתו למלחמה. כאשר ביקש ממנו הדרג המדיני להציג פתרון למציאות הסבוכה בעזה בסוף שנת 2008, הוא בא עם טבלת דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות). אלה האפשרויות שעומדות בפניכם מבחינת הצבא, הוא אמר לדרג המדיני, והצמיד לכל פעולה תג מחיר עם מספר נפגעים צפוי לכוחותינו ומספר נפגעים בצד השני. בסופו של דבר התחזיות הקשות התבדו, אבל אשכנזי הציב רף של יחסים. אני מציע דפ"אות, אתם קובעים את הדפ"ן (דרך הפעולה הנבחרת).
לאהוד ברק, שהיה צריך להוכיח את חיוניותו בממשלה, זה התאים. לצד ראש ממשלה שסבל מחקירות ומביקורת מבית התייצב ברק כמושיע, כמי שבטוח בעצמו ומקבל את ההחלטות כמעט לבדו.
ברק הוא זה שהשהה את ההחלטה על המבצע בעזה עד שחבריו לממשלה כמו
חיים רמון ואחרים דפקו על השולחן. ברק הוא זה שהחליט, וברק הוא זה שקצר את התהילה.
אשכנזי, למרות שהואשם בגישה או"מניקית, הצליח לסיים מבצע מוצלח ולשמור על קשר טוב עם לשכת שר הביטחון. עד לסבב המינויים לפני חצי שנה.
הדיונים הארוכים בין שתי הלשכות, הרצון של ברק לראות את
יואב גלנט ממשיך בצבא לעומת הדרישה של אשכנזי למנות את אייזנקוט לתפקיד סגן הרמטכ"ל, המינויים שעדיין לא יושבו עד תום לגבי חלק ניכר מהתפקידים – כל אלה הזרימו דם רע בין הלשכות, ובקרב בעלי תפקידים משמעותיים במערכת.
סביר להניח שהפרשה האחרונה תסתיים בלא כלום. מדינת ישראל ידעה במשך יותר מ-60 שנותיה להכיל סכסוכים חמורים יותר מאלה בין הצבא ללשכות שר הביטחון וראש הממשלה. לכולם ברור מי קובע ומי מבצע. בין אם מקורבי הרמטכ"ל אשכנזי דיברו על כהונה נוספת של שנה חמישית בידיעתו ובין אם לאו, הרמטכ"ל הצליח באופן יחסי לנתק את הקצינים מעטיני הפוליטיקה והתקשורת. אי-אפשר לעשות זאת בצורה מוחלטת, כי כך הדברים עובדים במדינת ישראל. מצד שני, הכיוון הוא טוב.
בסופו של דבר, אירוע בקנה מידה אירני יעסיק את המערכת במידה כזו שלא יהיה זמן להתעסק עם פברואר 2011. המערכת יודעת להשתתק כשהתותחים יורים או עומדים לירות, ואם צריך - היא גם יודעת למנות מחליפים בכירים בזמנים קצרים. בשתי הלשכות מפיקים לקחים בעיקר בתחום העבודה מול התקשורת.