|
לילדים שאיתך אתה מזמין, איך לא, צ'יפס עם קטשופ. בעודך מתלבט למנה ראשונה בין מרק בויאבז לבין סלט ניסואז, מציע לך המלצר לטעום לעיקרית מבחר מן הארוחה ה"קונבנציונלית": שרימפס על האש או, לחלופין, דים סאם". בת הזוג מבקשת להסתפק בסטייק-אנטרקוט, והמלצר מבקש לדעת כיצד עליו להיות עשוי: רייר, מדיום או וול-דאן.
ומה תשתה? הרי אפשר להשתגע: יש משקאות קלים כמו סיידר, פנטה, אייס-טי, ביטר-למון ורד בול, או אולי משהו מן הבר, כמו אבסולוט, גראפה, קפיריניה, או אמרטו. וכשמגיע תור הקינוחים 'אתה מתקשה להחליט בין מוס, פאבלובה, קרם-שני, פרפה, טפיוקה, טוויל או פרופיטרול. לסיום הארוחה מציעים לך קפה דומיננטי נוסח גרניטה, מקיאטו או אמריקנו, עם ארומה משגעת, ו"במקום" יש תה-אולונג, טיליו, רובוס אפריקני או לבנדר, שישטוף את הארוחה שאכלת.
עכשיו מגיע הגועל-נפש האמיתי, הלא הוא החשבון. לא די שאתה משלם באבי-אביך, אתה גם נאלץ להוסיף עליו טיפ נאה על שירות. ובפעם הבאה, כשיימאס לך מים הלעז הזה, תצטרך לחפש בנרות, כמו מחט בערימת שחת, מסעדה בעלת שם עברי, נוסח "עדנה", "ציפורה", "דודה", או "לילית". עוד יותר תתקשה למצוא תפריט על טהרת העברית וכמובן מלצר, שיפסיק לטרטר לך את המוח עם שמות שלא מן ההפטרה.
|