כאן בפרק האפיקומן מובא קטע מן ההספד שלי על אחי ז"ל, שפורסם באינטרנט ובשלושה כתבי עת (אפיריון, נהרדעא, ברית), בצירוף שיר על דמותו כמלאך אלוהים: נרמז שם אירוע שבו אמר אחי אלי ז"ל לאִמי ולי, כשאמי שאלה אותו "מנין באת לעולם, איפה היית לפני שנשלחתָ אליי?". אלי השיב לנו אז: "הייתי תחת השטיחַ של אלוהים". המשפט הדהים אז אותי ואת אמי, כיוון שסבי יצחק (אבא של אמי סעידה) אמר לה עם לידתו של אלי, שילדי תסמונת דאון בלידתם הם מלאכים שנפלו ובאו לעולם לעשות תיקון, ולכן עליה לגדלו כאילו יש בביתה מלאך. המשפט שאמר אלי לאִמי ולי, כמו אימֵת את דבריו של סבא, והֵבַנו על-פי משפט זה, שלאלי יש נשמה גבוהה מאוד, אם הוא מגדיר עצמו כמי שבא מתחת השטיח של אלוהים.
בהכנסת דמותו של אלי ז"ל לתוך סדר ההגדה כמו נסגר מעגל. כל חייו רצה אלי אחי שיכירו בו, שיידעו מי הוא. אחותי רינה, שעובדת בטלוויזיה הישראלית, סיפרה שלא פעם אמרו לה עובדי טלוויזיה שהיה עומד מחוץ לבניין הטלוויזיה, וכשהיה רואה דמות מוכרת מן המסך, היה ניגש אליה ואומר: "אני אח של הרצל ו
בלפור חקק, הם אחים שלי, הם חתני תנ"ך, הם משוררים". לא פעם באירועים חברתיים, היה ניגש לאנשים ואומר להם: "אחים שלי מפורסמים, גם אני רוצה להיות מפורסם כמוהם".
כשהלכנו פעם לשידור רדיו, הרצל אחי התאום ואני, אמר לנו: "קחו אותי אתכם, גם אני רוצה להיות מפורסם, יש לי מה להגיד".
כשאמי עברה דירה לבית הכרם, הוא התחיל לשיר באירוע משפחתי "טוב לי בדירה, טוב לי בדירה", בקצב מִשלו. כששאלו אותו מאיפה השיר הזה, אמר לכולם: "זה שיר שאני חיברתי, אני משורר כמו אחים שלי".
בהיותנו ילדים, הקלדנו את רשימותינו ושירינו בבית ההורים במכונת כתיבה, שהייתה לנו. הוא היה יושב סמוך למקלדת מכונת הכתיבה, מקליד קטעים שלֵמים ללא פֵּשר, ואומר: "גם אני חיברתי סיפור, תשלחו לעיתון
מעריב לנוער". מכיוון שהיינו כתבי נוער של העיתון, העברנו מדי פעם מעטפות עם חומר לעיתון, ופעם הוא הצליח להכניס למעטפה שלנו את דבריו, וקיבלנו אחר-כך את הדף מעורך העיתון אמנון בירב, שצירף דף נלווה: "מה זה?".