|
|
| התורה מחנכת אותנו, שגם כשאנו אוכלים, גם כשאנו סופגים אל קרבנו משהו מבעלי החיים, עדיף לנו להכניס אל גופנו רק מאותם בעלי החיים העדינים יותר, ואל לנו לספוג את הגסות והרצח של בעלי החיים הטורפים | |
|
|
|
אם ננסה לאפיין את סימני הכשרות של בעלי החיים השונים, נשים לב כי ישנו מאפיין אחיד לכולם. סימני הכשרות של בהמות הינם שלושה: "כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ". בהמה מפרסת פרסה, איננה הולכת על כפות הרגליים אלא על קצה הרגל. בניגוד לדוב או לכלב המהלכים על כפיהם, הכבש או הפרה מהלכים על קצות "אצבעות" הרגל. שסיעת שסע, היא חריץ החוצה את כף הרגל לשניים. בניגוד לסוס או לחמור שפרסתם שלמה, לבעלי החיים הכשרים הפרסה מחולקת לשניים. יוצא אם כן, שלא רק שהם מהלכים על קצות האצבעות, אלא הם עוד נשענים רק על חלק מהאצבעות. העלאת גרה היא תכונה של בעלי חיים צמחוניים בלבד, בו תהליך העיכול הוא מדורג. האוכל נאגר בקיבה ומתחיל בתהליך פירוק ראשוני, לאחר כמה שעות, כשהבהמה במנוחה, האוכל עולה מהקיבה חזרה אל פיה של הבהמה ללעיסה נוספת ולעיבודו קודם שיירד אל הקיבה. גם בסימני העופות (שאינם מוזכרים בתורה שבכתב, אלא נלמדים בתורה שבעל-פה) "סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא". עוף דורס נמדד בכך שמקורו כפוף ואצבעותיו מחולקות משני צידי הרגל לאחיזה טובה יותר בבשר הניצוד. אצל עוף כשר, המקור צריך להיות ישר וכל אצבעותיו מקדימה.
אנו מוצאים, אם כן, כי בעלי החיים המותרים באכילה הם בעלי החיים שיש בהם עדינות. לא בעלי חיים ההולכים על כפות הרגליים, אלא אלו ההולכים בעדינות, על קצות האצבעות. ולא את בעלי החיים הטורפים אלא דווקא את הצמחוניים. התורה מחנכת אותנו, שגם כשאנו אוכלים, גם כשאנו סופגים אל קרבנו משהו מבעלי החיים, עדיף לנו להכניס אל גופנו רק מאותם בעלי החיים העדינים יותר, ואל לנו לספוג את הגסות והרצח של בעלי החיים הטורפים.
חז"ל דורשים על הפסוק שנאמר בסוף הפרשה: "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" שהחיסרון של ה-א' במילה 'ונטמתם', בא ללמד: "תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם". הטמטום, קהות החושים, נובעת מחוסר עדינות. כאשר אדם אוכל מאכלים גסים, הוא מכניס אל גופו ואל נשמתו את אותה הגסות, והיא המונעת ממנו להבחין בין הבדלים דקים של קודש וחול, של טמא וטהור. בלא הבחנות אלו, לא יוכל האדם להמשיך בשלבים אל השגת הקדושה. לכן, כאשר התורה מתחילה את המסע אל הקדושה של היהודי הפרטי, היא מתחילה אותו קודם כל בשמירה על נשמתו של האדם בדברים הכי יום-יומיים. שמירה על עדינות הנשמה היא תנאי הכרחי כדי להגיע לשלבים מתקדמים של קדושה.
"כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".
|