הגילויים האחרונים על מעללי ריצ'רד גולדסטון כבורג גדול במכונת האפרטהייד, הם ההוכחה הניצחת שאין גבול לציניות.
הקלון במקרה של האיש הזה אינו שלו בלבד. מדובר בקלון של המוסד שמתיימר להתנהל בהוגנות, בשקיפות וללא משוא פנים כלפי כל אחת מחברותיו – האו"ם.
כפי שכתבתי ברשימתי
"יהודי החצר", מינויו של גולדסטון לראשות ועדת חקירה מטעם המועצה לזכויות האדם של הא"ום לא היה מינוי תמים. היה על גולדסטון להוציא עבור שולחיו את הערמונים מהאש.
האו"ם קבע את תוצאת החקירה בעצם ההגדרה של מטרתה "חקירת כל הפרות החוק הבינלאומי לזכויות אדם ושל החוק ההומניטרי הבינלאומי על-ידי הכוח הכובש - ישראל, נגד העם הפלשתיני", ועל-ידי מינוי של אדם שיספק בוודאות את הסחורה – ריצ'רד גולדסטון.
הוברר שהמינוי של גולדסטון היה הרבה יותר מתוחכם ממה שהערכתי בזמן כתיבת הרשימה הנ"ל. לא רק יהדותו של גולדשטיין הקלה על האו"ם את הרשעתה של ישראל, כי מה שהיה ידוע לאו"ם בעת המינוי לראשות ועדת החקירה - עוד לא נחשף לציבור.
האו"ם ידע שהשופט היהודי שירת את המשטר האפל בדרום אפריקה, גזר דינם למוות של עשרות אסירים ותמך בעונשים גופניים. וזהו בדיוק האיש שלהם. אלו הן התכונות הדרושות כשאתה מבקש תוצאה בכל מחיר. זה הקאפו שנדרש למשימה. אדם שמוסריותו שואפת לאפס, אדם לכל עת ולכל מטלה. אדם שיכשיר כל שרץ לריצוי אדוניו.
כצפוי, כמובן שגולדסטון מילא את משימתו להשחיר את פניה של ישראל באופן מושלם. גולדסטון הפיק כתב פלסתר שהתבסס על "ראיות" שסופקו לו מארגונים כמו "בצלם" ובני דמותו, וקבע נחרצות שצה"ל ביצע
פשעי מלחמה. ההיפוקרט הציני עשה עבור מועצת הצדיקים של זכויות האדם את העבודה המלוכלכת.
המינוי של גולדסטון לראשות ועדת החקירה הינו כתם מוסרי של האו"ם. כתם שמערער את אמינות המוסד הזה ומעמיד בספק את המרכיבים הבסיסיים שעליהם הוא מושתת - אובייקטיביות, הוגנות ושוויון. האו"ם כשל במקרה של גולדסטון כשל מערכתי, כשל שמעמיד בסימן שאלה את דבקותו במגילת היסוד שלו עצמו ובעקרונות הפעולה שהגדיר ובמיוחד את הראשון שבהם – עיקרון השוויון.
על גולדסטון עצמו מיותר להרחיב. הדגם הזה נפוץ למדי בכל משטר ומערכת. גולדסטונים היו ויהיו בכל מקום, כשההתגוננות מפני הגולדסטוניזם תיעשה באמצעות חשיפת פרצופם המכוער והוקעתם ברבים.