ההשתלחות, הכמעט אלימה פיזית, של חברי הכנסת בח"כ חנין זועבי, לפני מספר ימים בישיבת המליאה, לא הוסיפה כבוד לכנסת כמוסד. הסדרנים עשו עבודה טובה בהרחקת חברי כנסת מתלהמים מהאולם, ובכך מנעו את הצורך בהזעקת משמר הכנסת, או יחידות היס"מ של המשטרה להשליט סדר.
גם הח"כים הערבים לא טמנו ידם בצלחת ותרמו להלהטת הרוחות, בצעקות וקריאות גנאי.
השתלחויות של אלימות מילולית בדיוני הכנסת אינם תופעה חדשה. ישנם ח"כים שאימצו דרך זו, על-מנת לזכות באזכור תקשורתי וכדי לזכות בתשומת לב ציבורית. הפעם הדיון חרג מצעקות, מהפרעות לנואם ומכינויי הגנאי, וגלש לסף האלימות הפיזית בו השתתפו ח"כים מהקואליציה והאופוזיציה כאחד.
בלטו ח"כ אנסטסיה מיכאלי, שכמעט נכנסה לחילופי מהלומות עם הנואמת חנין זועבי, ח"כ מירי רגב שקראה בערבית לדוכן "לכי לעזה בוגדת" [בטח עשתה חזרות על שינון המילים קודם לכן] וח"כ
יוחנן פלסנר: "לכי לעזה. נראה איך ינהגו בך שם, רווקה בת 38". מילא "לכי לעזה", אבל מה הקשר הפוליטי לביטוי "רווקה בת 38", אלא עם כן הח"כ הנכבד איבד את עשתונותיו ונתן פומבי לדעתו [הכבושה בדרך כלל] על תפקיד הנשים בחברה.
אבל, למרבה הצער, הקרקס המכוער הזה בישיבת המליאה, לא הסתיים בכך. הוא נמשך בוועדת הכנסת שהחליטה לשלול מזועבי כמה זכויות הנובעות מהחסינות הפרלמנטרית. כל זאת מדוע? על כך שחצתה קווים אדומים בהתבטאויות ובהשתתפות ב"משט השלום" לרצועת עזה על סיפון האוניה הטורקית "מרמרה".
חברי הוועדה נרתעו מהחלטה על הסרת החסינות, משום שהוזהרו מראש על-ידי משפטנים כי החלטה כזו לא תעמוד במבחן בג"צ, לכן, החליטו רק על שלילת זכויות הנלוות לחסינות. להחלטה אין משמעות מעשית. היא גם כפופה לאישור מליאת הכנסת ולא בטוח שתאושר. בודאי שגם בג"צ יידרש להתערב.
כל זה פחות חשוב. להחלטה משמעות סמלית, כפי שאמרו יו"ר הוועדה ח"כ
יריב לוין ואיש כ"ך בעבר, ח"כ מיכאל בן אר"י. הם גם מתכוונים לנקוט בהליכים דומים נגד יתר הח"כים הערבים שבפעילותם בכנסת חוצים את כל הקווים האדומים ומוכיחים כי אינם נאמנים למדינת ישראל ומזדהים עם אויביה ומתנגדיה. למעשה, אם היו יכולים היו פוסלים את חברותם בכנסת של כל החכי"ם הללו, שלמעשה הם בוגדים במדינה – כך לטענתם. (הערה: יש בעייתיות במתן סמכות לרוב, שהיום הוא כזה ומחר הוא אחר, לקבוע מהו "הקו האדום".יש להשאיר זאת לרשויות החוק והמשפט).
גם אם רבים מאד בציבור הישראלי ואני בתוכם, מסתייגים, שוללים ומתנגדים לאופן הפעילות של הח"כים הערביים, אסור להניח ליוזמה זו להתממש.
מה צריך לעשות? אם בפעילותם מבצעים הח"כים הערביים עבירות על החוק, יש להניח למשטרה לחקור ולפרקליטות להגיש כתבי אישום תוך הסרת החסינות הפרלמנטרית. כך יש לנהוג גם כלפי ח"כ זועבי. הרי היועמ"ש הודיע לחברי הכנסת כי המשטרה חוקרת את פעילותה של חברת הכנסת במשט ולאחר מכן תחליט הפרקליטות כיצד לנהוג.
זה צריך להיות המבחן. אם ישנה עבירה על החוק מצד חבר כנסת, יש להסיר חסינותו ולהעמידו לדין. לא צריך להיות שוני בעניין בין חבר כנסת יהודי או ערבי.
צריך לזכור כי חברי הכנסת הערבים, גם אם אין הם מתכוונים לכך, מוסיפים גוון של אמינות לדמוקרטיה הישראלית, בעצם חברותם בכנסת, לאחר תהליך בחירות בו השתתף הציבור הערבי. הצרת צעדיהם או פגיעה בחסינות של ח"כים אלה על-רקע השקפותיהם מפחיתה מאמינות המשטר הדמוקרטי בישראל ועלולה להביא להחרמת הבחירות על-ידי הציבור הערבי. זה יותר טוב?
כל זאת מבלי להפחית מעירנות מערכות המשפט ומהאכיפה לחקור כל מקרה של פעילות הנראית לכאורה כהפרת חוק ונקיטת צעדים בהתאם.
הרמת הכוסית בכנסת על-ידי ח"כ בן אר"י לאחר קבלת ההחלטה כנגד חנין זועבי, יחד עם עוזרו בן גביר – אף הוא איש כ"ך בעברו יחד עם ח"כים מהימין בכנסת - סיפקה להם נחת רגעית מפעילות הנקם שלהם בחברת הכנסת. היא לא תורמת לחיזוק הדמוקרטיה בישראל.