בגלי צה"ל שודר ראיון מרטיט ואף מטריד עם אלמנתו של דני ברק ז"ל, טלי. היא התראיינה ל
יעל דן ראיון אישי מאוד בפתיחות עצומה, למרות שאך לפני ימים אחדים חרב עליה עולמה.
דני ברק היה המנכ"ל הנערץ של חברת "לידר שוקי הון". ביום שישי האחרון שלח יד בנפשו, ככל הנראה עקב הדחה צפויה מהמשרה. היה בן 48 במותו. יהי זכרו ברוך.
טלי האלמנה סיפרה בראיון על הזעם, התדהמה והאכזבה הרבה שחשה היא וארבעת ילדיהם ממעשהו של הבעל והאב. "אני לא מבינה למה עשה זאת", אמרה ליעל דן בתוכנית הצהריים, "הוא היה מצליחן. היה לו כל מה שאדם חולם עליו. היה לו מספיק כסף אפילו כדי לא לעבוד יותר".
הבחירה הנכונה
אינני מנסה לשפוט את דני ברק. "
אל תדון חברך עד שתגיע למקומו" אמרו במסכת אבותינו. מעולם לא הייתי במקום הזה ומקווה גם לא להיות. אני כן רוצה לנסות ולהציע מחשבה על הפרשה המזעזעת הזו, ולכוון דבריי אל אותן המסגרות המקצועיות שאפפו תמיד את חייו של דני ברק ז"ל.
מקומות העבודה, מסגרות הלימודים, מועדוני הבוגרים, הכינוסים, התערוכות, ההרצאות וכיו"ב. מקומות מעניינים וטובים שמנסים בדרכם ללמדך הצלחה, להרביץ בך דעת ש'האלוהים' נמצא בשורה התחתונה - שורת הרווח. במקומות הללו מאוד אוהבים להשתמש לעיתים קרובות בהטיותיו של השורש ה.ר.ג. באנגלית זה נשמע טוב יותר: "על המוצר להיות killing application, על איש המכירות להיות killer והמנכ"ל לא יהיה מנכ"ל בחיים אם אין לו instinct killing.
במסגרות הללו, שאופפות בעצם את כולנו, שוויו של אדם נמדד בכספו. הכל מדיד. הכל שפיט. ראוי לתהות על אודות התיאוריות הללו, אם 'בוגר' שלהן בוחר ברגע של משבר לוותר את הוויתור האולטימטיבי ולסיים את חייו מוקדם ביותר, אולי מתוך ידיעה פנימית שבפעולה דרסטית זו טמונה האמת.
בעולם שבו הכל שפיט והכל מדיד, נדמה לרגע שלאדם שחש שכשל לא נותרה כל ברירה. זהו שקר! אלו הרגעים בהם אולי מומלץ לחפש את המערכות התומכות של החיים, בהן דברים נבחנים לא על-פי כמה שאתה שווה (כספית), כמה משרתך בכירה וכמה שכרך גבוה. במערכות הללו יש עדיין מקום לחמלה, להבנה, לקבלה, לעידוד אמיתי. המקומות שגם מי שעומד בראש הפירמידה לא יחוש בודד. כל אחד יוכל למצוא מן הסתם את המסגרת המתאימה לו. בראש ובראשונה זו המשפחה, אולי חברי אמת, שלא ישפטו על-פי סמ"ק הג'יפ, זה יכול להיות תחביב שממלא אותך שמחת אמת - ספורט למשל - שאני מאמין בו רבות; זו יכולה להיות קבוצה רוחנית כלשהי, כן, מן הסוג שאוהבים לעיתים קרובות ללגלג בציניות בכינויים 'מגחיכים'; אלו יכולים להיות ספרים טובים; וזה בטח ובטח יכול להיות ספר-הספרים שלנו, שנותר אולי המקום האחרון באמת שבו כלום לא שפיט ומדיד, וכל דילמה אנושית נבחנת בו באמצעות חוכמת הלב.
תפקידם של אלו, הוא להזכיר באמת את "השורה התחתונה", שאותה למרבה הצער שכח דני ברק המנוח ולעיתים נדמה שכולנו שוכחים. השורה התחתונה איננה שורת הרווח! השורה התחתונה היא הבחירה בחיים.