גם ברשימה זו אבקש להתמקד רק באפיזודה אחת מחייו של לובה אליאב, אפיזודה אחת המעידה, שאם החברה הישראלית וקובעי המדיניות היו קשובים יותר ללובה ומאמצים את דרכו, היינו היום במקום אחר.
לאחר התפטרותו מתפקידו כמזכ"ל מפלגת העבודה באפריל 1971 פרסם במאי 1972 את ספרו "ארץ הצבי" (עליו ברשימה נפרדת), בו ביטא את חזונו לעתידה של מדינת ישראל.
כעבור כשנה כתב סיפור אלגורי בשם "השחף", סיפור על ספינה, שמלחיה וקציניה שאננים ושחף אחד מנסה להזהיר אותם מפני סערה המתממשת ובאה. סערה שעלולה להטביע את הספינה על מלחיה, קציניה ונוסעיה הרבים.
שלושה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים, ב-15.9.1973, הציע לובה אליאב את הסיפור לעיתון "דבר" בבקשה לפרסמו. תוך שהוא מדגיש שמדובר בסיפור אלגורי על ממשל שאנן שאינו רואה את הסכנה הנשקפת. העורכת, חנה זמר, דחתה בכעס את לובה וסירבה לפרסם את הסיפור.
למרבה הצער, התגלה הסיפור שלושה שבועות לאחר מכן כנבואה שהגשימה את עצמה. שלושה שבועות לאחר מכן מצאה ישראל של משה דיין ו
גולדה מאיר, לאן מוליכה הדרך של סגידה לכוח והיותך שבוי ביכולתך באמצעות העוצמה הצבאית להפוך את האחר לנמושה שיעשה כל מה שתכתיב לו בלי לצייץ. שלושה שבועות יותר מדי מאוחר ישראל משלמת מחיר דמים מצמרר, כי ישראל השאננה על מלחיה וקציניה השאננים לא שעו לצעקה(!!!) של השחף הבודד.
בעקבות המלחמה גייס לובה אליאב את ד"ר שמואל לוין, מזכ"ל הסתדרות המורים וחבר-כנסת מטעם מפלגת העבודה, את חברי-הכנסת מימין - ד"ר בנימין הלוי וד"ר שניאור זלמן אברמוב. הם הוציאו את מסמך הארבעה -
שקרא לפשרה טריטוריאלית למען הסדר שלום, ולהיכנס למשא-ומתן למען הקמתה של מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל.
לא שמאל הזוי, ארבעה חברי-כנסת מהשמאל הציוני ומהימין חברו יחד וצעקו כקול קורא במדבר: "שתי מדינות לשני עמים". למרבה הכאב, ישראל שלאחר מלחמת יום הכיפורים לא אימצה את דרכם. גולדה פטרה אותם בזלזול שיש להם פרטנר אחד בכנסת, אלו הקומוניסטים היהודים והערבים. כמה חבל שהיינו צריכים לעבור יותר מדי מסעות מדממים, עד שהופנם הרעיון של שתי מדינות לשני עמים.
ולאור ההתרחשויות הכאובות היום בשכונות הערביות בירושלים, אני הולך בדרכו של לובה. גם היום, עד שלא תיושם חלוקת הארץ לשתי מדינות לשני העמים, כשירושלים המערבית היא בירת מדינת ישראל וירושלים המזרחית היא בירת פלשתין, נמשיך במציאות של הקזת דם.
מסמך הארבעה העלה אבק בארכיוני הכנסת שלושים ושבע שנים. הוא כמעט הפך למוצג ארכיאולוגי. ישראל חפצת חיים תוכל להגיע לחוף מבטחים אם מסמך הארבעה יצא מנבכי הארכיון ויהפוך למסמך עבודה מדינית מנווטת, נושמת וחיה.