זה היה מבצע שהחל כמו בסיפור של עלי בבא ולא במקרה הוצמד לו אותו שם מעלילות אלף לילה ולילה. גבר בעל חזות מזרחית, עטור שפם דקיק ולבוש בדישדשה, גלימה ערבית-בדואית לבנה, עוטה כפייה לראשו ונועל סנדלים, עלה בעבדן, עיר הנפט בדרום אירן, על סירת-מנוע קטנה ובהפלגה קצרה בנהר שאט אל-ערב חצה את הגבול לבצרה, עיר הנמל שבדרום עירק. כך, בצורה ציורית, ניתן האות לאחד ממבצעי העלייה הגדולים בתולדות מדינת ישראל. האיש, מרדכי בן-פורת, הולבש שם בתלבושת פראנג'ית והועלה על רכבת שעשתה את דרכה לבגדד. בכך הניע את גלגלי מבצע "עזרא ונחמיה" שבו עלו ארצה יהודי בבל. בימים אלה ציינו מלאת 60 שנה להגעת חלוצי המבצע ארצה.
"הייתי מפקד פלוגה במלחמת העצמאות ולאחר שלחמתי בגזרת לוד-רמלה ובלטרון, פנו אלי מהמוסד לעלייה ב'", משחזר בן-פורת, אז קצין צעיר בן 26, במשרדו הצנוע במרכז למורשת יהודי בבל, בעירו, אור-יהודה, שאותו הקים ובראשו הוא עומד מזה שנים. 'יש בעירק צעירים יהודים שרוצים לברוח לפרס והם צריכים עזרה, אמרו לי ושאלו אם אני מוכן לנסוע. כמובן שהסכמתי. באתי לאמא שלי ואמרתי לה - 'אימא, אני נוסע לבגדד'. 'אני זורקת אותך כצרור לאלוהים', כך היא הגיבה. 'הוא יחזיר אותך..."
"בבגדד, שממנה עליתי ארצה ארבע שנים קודם לכן, חברתי לקבוצת צעירים מהמחתרת היהודית, שהייתה מבריחה קבוצות קטנות של יהודים לפרס", הוא מוסיף. "כך עברו לשם 12 אלף איש עד מארס 50'. כשהתחיל מבצע 'עזרא ונחמיה', הפסקנו את הברחת היהודים לפרס ובמאי אותה שנה המריאו שני מטוסים אמריקניים קטנים של חברת 'ניר איסט' עם יהודים לניקוסיה שבקפריסין, מלווים בקצין משטרה עירקי. זה היה אמור להשגיח שהמטוסים לא ימשיכו לשדה התעופה בלוד, אבל קיבל בקפריסין כזה 'גוד טיים', שהוא עצם עין. מה הוא קיבל? - בוא, לא ניכנס לפרטים..."
ביסוד המבצע, מסתבר, עמדה הערמה אחת גדולה. "נורי אל-סעיד, ראש ממשלת עירק דאז, חשב שמתוך 137 אלף היהודים בממלכה, יצאו לישראל לכל היותר אולי 14 אלף מהם וזאת, לאחר הסכמתם לשלילת הנתינות העירקית שלהם", מספר בן-פורת. "אני, שהייתי מקורב לקהילה בבגדד, סברתי שיעלו 40 אלף. והנה קרה נס וכבר בחודשיים הראשונים למבצע נרשמו 63 אלף יהודים לעלייה והמספר המשיך לעלות במהירות. הגענו עד 1,250 איש ביממה.
"זה היה דבר מדהים! מישראל הגיע אלי מברק עם בקשה: 'האט, חסרים לנו אוהלים! מחכים לאונייה שתביא מהודו אוהלים לעולים'. כל הסיפורים שלפיהם יהודים הומרצו לצאת לישראל באמצעות פצצות-הפחדה שהוטלו על-ידי חברי המחתרת היו שטויות. אין לסיפור הזה כל בסיס".
והכל דרך קפריסין? "איפה! השלטונות בבגדד הגיעו מהר מאוד למסקנה שאלפי יהודים שמסתובבים חסרי נתינות, שעליה ויתרו, זה מסוכן למשטר. לכן, החליט הקבינט העירקי לאפשר למטוסים עם היהודים לטוס לכל מדינה בעלת קשרים דיפלומטיים עם עירק. אתה חושב שצייתו להם? - המטוסים עמוסי העולים טסו ישירות ללוד".
בן-פורת כמעט שילם ביוקר על הנהגת המבצע. "ארבע פעמים נתפסתי ונעצרתי", הוא מעיד. "למעשה, החוזה שלי עם המוסד לעלייה ב' היה לשנה. עבר עוד חודש, חודשיים, אפילו שלושה - ואני עדיין בבגדד. 'רבותי, אני רוצה לחזור לישראל ולהתחתן!' שלחתי מברק. זה לא בדיוק עזר לי. אמרו שישלחו לפרס את רבקה ז'ל, מי שאחר-כך נהייתה אשתי, שנתחתן בארצו של השאה, אבל בדרך אליה נתפסתי בגלל מבריח הגבול שלי, שהמשטרה חשדה בו כמי שהבריח סחורות. עשרה ימים ישבתי בבית-סוהר עד ששחררו אותי. במאסר השלישי שלי עינו אותי במכות שהכה אותי בלי סוף מנוול אחד מהמשטרה. במאסר הרביעי שלי, כשסוהר הוליך אותי ברגל לבולשת, הפלתי אותו בשוק וברחתי..."
עלילותיו אלה של בן-פורת בבגדד תמו ב-14 ביוני 51', כשנקרא לשוב ארצה. מבצע 'עזרא ונחמיה' נמשך עוד חצי שנה, עד החודש הראשון של 52'. מהקהילה המפוארת, עתירת ההיסטוריה, של יהודי בבל, נותרו בבגדד אלפים ספורים, שרובם הגיעו הנה בדרך לא דרך לאחר מלחמת ששת הימים.
ההיתר ליהודי עירק לצאת לישראל, כפי שהושג בעקבות פגישה של שלמה הלל עם ראש הממשלה אל-סעיד, היה כובל. "כל אחד מהיהודים היה רשאי להוציא איתו 50 לירות שטרלינג בסך-הכל", מציין בן-פורת. "אמרו שהרכוש היהודי שהושאר שם נאמד בעשרות מיליוני לירות שטרלינג ולדעתי זה הגיע למיליארדים".
זה היה מחדל של ממשלות ישראל, כולל זו שבה כיהנת כשר בלי תיק, שלא הצליחה להשיב ארצה את רכושם של יהודי עירק? "משה שרת, ראש הממשלה השני, הצהיר מעל במת הכנסת, כי נבוא חשבון עם עירק לגבי פיצויים וזה לא הגיע לידי מימוש. אנחנו הקימונו ארגון עולמי של יהודי בבל כדי לטפל לפחות ברכוש הציבורי שהושאר שם ואנחנו נמצאים בתהליך שמטרתו לפדות את הרכוש הזה. בימים אלה אמורה להתכנס מועצה ציבורית, האמונה על הפעולות להשבת הרכוש היהודי מארצות ערב, כולל זה שהושאר בעירק.
"אני גורס אחרת. היום, כשמדינת ישראל נמצאת בקשרים הדוקים עם גרמניה שחוללה את השואה הנוראה ביותר לעם היהודי, הגיע הזמן לעשות הכל כדי לכונן קשרים דיפלומטיים גם עם עירק, מה גם שלמשטר שישנו שם כיום אין שום קשר עם המשטר שפשע בעבר נגד יהודי עירק".
אתה אומר זאת, כשמדינות ציר הרשע, אירן וסוריה, פועלות למשוך את עירק לצידן. "לכן, עלינו למהר ולהקדים אותן".
בן-פורת איננו מסכים עם "קיטורים" של לא מעטים מעולי בבל לגבי קליטתם במעברות. "לאחר שעשרות שנים קודם לכן התנסו כאן החלוצים בצרות-צרורות כמו ביצות ומלריה, קיבלו עולי עירק במעברות את מנת הסבל שלהם", הוא שח. "ב-55', לאחר שסיימתי את לימודיי באוניברסיטה, שלח אותי גיורא יוספטל למה שקרא 'הג'ונגל'. הסתובבתי בבוץ בין אוהלי מעברות סאקיה וכפר ענא ובחשיכה. התפקיד הראשון שלי במעברות אלה, שמהן קמה אור-יהודה, היה לפזר כורכר נגד הבוץ ולחבר את המקום לחשמל. היום זאת עיר פורחת בישראל".
הוא מאלה שרואים את חצי הכוס מלאה. "עולי עירק לא בכו, לא קוננו, אלא נתנו את הדוגמה הטובה ביותר להשתלבות של עולים במדינת ישראל", סבור מרדכי בן-פורת, חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2001. "יצאו מהם רבנים ראשיים, שרים, אנשי כלכלה, תרבות ומדע, אין צורך להתלונן".