תודה לנשיאת בית המשפט העליון

מעניין מי מהעיתונאים המתלהמים באמת קרא את פסק הדין בו הוחמר עונשו של השוטר שחר מזרחי, שירה למוות מטווח קצר ביותר וללא כל סיכון ממשי לחייו בגנב המכוניות מחמוד גנאיים ז"ל. כנראה שלא בן כספית, עיתונאי רדוד שאף פעם לא נותן לעובדות לבלבל אותו. "זכותם של האזרחים לרכוש, לביטחון ולחיים, יכולתו של השוטר להגן על עצמו ולעשות את עבודתו. כל אלה כורעים וניגפים בפני זכותו של גנב מכוניות שנתפס על חם להימלט בשלום ובביטחון ממקום הפשע". העובדה שנקבע - ולמעשה אין ערעור אמיתי על כך - שהשוטר שחר מזרחי ירה מטווח קצר ביותר בגנב, ללא שנשקפה סכנה לחייו וללא שטעה לחשוב שסכנה כזו קיימת, מעניינת את בן כספית כקליפת השום. העובדה שבינתיים אין עדיין עונש מוות בישראל על גניבת מכוניות או על ניסיון לברוח מהמשטרה, גם היא אינה מעניינת. ניתן רק לשער מה היה כותב כספית לו היה מדובר בנער עברי חביב, הבן הנחמד של השכנים, שמטעמי פרחחות גנב מכונית, או נסע במכונית של אבא ללא רישיון וניסה להתחמק משוטר שטעה לחשוב שהוא גנב מקצועי והיה יורה בו. במקרה זה, היינו שומעים די והותר על היד הקלה שיש לשוטרי ישראל על ההדק ועל החסינות שהם נהנים ממנה. הדמגוגיה העיתונאית אף פעם לא הצטיינה בעקביות. פסיקה ראויה בניגוד לאווירת ההתלהמות הכללית נגד פסק הדין, אני סבור שמדובר בציון דרך חשוב, בו הבהיר בית המשפט העליון כי חיי אדם - גם חיי גנב מכוניות - אינם הפקר ואכיפת החוק אינה רישיון להרוג, גם כאשר משכורתו של השוטר אינה מספקת. נכון שלעתים עקב כך יצליחו כמה עבריינים להימלט - זה המחיר שמדינה משלמת אם היא רוצה להיות מדינת חוק המחשיבה חיי אדם, ולא מדינת משטרה שבה לשוטרים מותר לעשות פחות או יותר כל דבר במלחמתם בעבריינים או בכלל. בפסק הדין בעניין שחר מזרחי קבעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, את הנורמה הנכונה וזו צריכה לחול לא קשר למידת האהדה האישית לשוטר. ישנן פעולות שאסור לעשות גם במסגרת המלחמה בפשע - הריגת עבריינים ללא כל סיכון מצידם לשוטר, או לאחרים, היא אחת מהן. לו היה בית המשפט העליון פוסק אחרת, הוא היה מועל בתפקידו.