מדינת ישראל ידעה מתקפות רבות. החל מפדאיונים, מסתננים, מחבלים, מתאבדים וקסאמים, ועד מתקפת ועדות החקירה הבינלאומיות בשנים האחרונות.
שותפינו למשא-ומתן לשלום גילו, אחרי שהתייאשו מהאלימות הפיזית, את האלימות הדיפלומטית. זה נראה קל יותר להשגה. הרי למדינות האיסלאם וידידיהן יש רוב מוחלט בכל הארגונים הבינלאומיים, יש קהילות גדולות מאוד של מוסלמים שונאי-ישראל פעילים בכל מדינה מערבית ופעילים איסלמיים מקומיים תאבי-תגרות בכל אוניברסיטה. לכן הוקעת ישראל כמדינה "מצורעת" היא, לטעמם, ממש בהישג ידם.
זה החל בכינוסים אנטי-ישראלים, בפרסומים בתקשורת, בהחלטות להטיל חרמות שונות על ישראל, בעיקר חרם אקדמאי, ולפני כשנה קרמה עור וגידים ועדת החקירה הראשונה - "ועדת גולדסטון" לבדיקת אירועי מבצע "
עופרת יצוקה". זו הייתה מעין יריית פתיחה בסוג זה של מתקפה. אף אחד מהצדדים לא ידע, בדיוק, לאן זה יוביל.
הערבים הופתעו מהדוח החמור על ישראל ומהאפשרויות המדיניות הגלומות בו, והישראלים הופתעו מהתהודה הבינלאומית, בעיקר במסדרונות האו"ם, של הדוח.
הפעולה הישראלית לנטרול הדוח, שנכון לעכשיו - צלחה, גבתה מחיר מדיני לא קטן. בעיקר כתשלום לשאיפות השלום של נשיא ארה"ב
ברק אובמה.
פרשת המשט הטורקי ותוצאותיו הפיזיות הקשות היו קרקע פורייה ליוזמות חדשות להקמת ועדות חקירה בינלאומיות. מזכ"ל האו"ם הודיע על יוזמה כזו, הטורקים והערבים דרשו זאת בתוקף. האמריקנים, שהיו ערים לתוצאות הוועדה הקודמת, המליצו לישראל "ללכת לקראת האו"ם" וכך נוצרה ועדת טירקל עם משקיפים בינלאומיים.
ועידת האו"ם לזכויות האזרח, מוסד אנטי-ישראלי מובהק, יזמה הקמת ועדת חקירה ומזכ"ל האו"ם עדיין המשיך ביוזמתו האישית, להקמת ועדה כזו, בראשות ראש ממשלת ניו-זילנד ונשיא קולומביה, כולם לשעברים, וכן נציג טורקי ונציג ישראלי.
בשיחות מוקדמות עם מזכ"ל האו"ם סוכם שהוועדה בראשות ראש ממשלת ניו-זילנד לשעבר לא תוכל לחקור אנשי צבא ישראלים, ובעצם היא תהיה ועדת-על שתקבל את מסקנות ועדת טירקל, את מסקנות ועדת החקירה שהקימה משלת טורקיה, תוכל לפי הצורך לבקש הבהרות ובעיקר תעסוק בפירוש הדין הימי הבינלאומי והדרך למנוע אירועים כאילו בעתיד.
חשוב לזכור כי ועדות החקירה הבינלאומיות של האו"ם ושל גופים דומים אינן ועדות המחפשות את האמת והצדק. אלו ועדות פוליטיות שמכריעות לפי עוצמתן הפוליטית של המדינות המתדיינות. אפשר בקלות לנחש את תוצאותיה של הוועדה שזה עתה מונתה. מסקנה כללית הנוטה במקצת לרעת ישראל, דבר שיגרור התנצלות בחצי פה של ממשלת ישראל ופיצוי כספי מסוים למשפחות הקורבנות.
זו עוד דרך אלגנטית לצאת ממשברים מדיניים. עם ועדה כזו ממשלת ישראל הסכימה לשתף פעולה. ונשאלת השאלה - מהי בעצם הסכנה הטמונה לישראל בוועדות אלו מנקודת מבטם של הערבים?
ועדות אלו, בנסיבות מסוימות, עשויות להביא ישראלי, פוליטיקאי או איש צבא, בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. ההנחה של חברנו למו"מ לשלום היא כי אירוע כזה יחליש את המוטיבציה להילחם בטרור, שכמובן עשוי להזיק מאוד למדינת ישראל. השתתפות ישראלית בוועדות כאלו, תוך נטילת עוקצן הפלילי, היא בהחלט פתרון טוב.
כדאי לשים לב לתוצאות מפתיעות של המשט הטורקי. דווקא התוצאות הפיזיות של תשעה הרוגים ופצועים רבים יוצרות הרתעה רבה. אומנם שמענו רבות על משטים שאו-טו-טו יוצאים לדרך, אך חוץ מהבדיחה הלובית לא קרה כלום. גם התנהלותה של טורקיה בפרשה קיבלה נקודת מבט מעניינת. ההתרחקות מישראל (בעלת ברית אסטרטגית עד אתמול) מפורשת על-ידי הציבור החילוני בטורקיה, על-ידי חוגים צבאיים שם, וגם על-ידי רבים מבני בריתה במערב, כשלב נוסף בהתקרבות לאיסלאם וההתרחקות מאורח-חיים חילוני.
בצד ההשפלה הגדולה של הרג תשעה אזרחים ללא תגובה ממשית, חש רג'פ טאיפ
ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, כי לאט-לאט הוא נדחק לפינה העשויה להביא למפלתו בבחירות השנה הבאה.
נ.ב.
אם נתניהו, ברק וחבריהם לקבינט חשבו שהם עברו את הגרוע מכל בנושא המשט הטורקי, הרי הם יתבדו בקרוב.
מבקר מדינתנו היקר,
מיכה לינדנשטראוס, גם הוא יחקור את השתלשלות העניינים במשט הטורקי. ולראש-ממשלת ניו-זילנד לשעבר ולנשיא קולומביה לשעבר, יש הרבה מה ללמוד ממבקרנו, בעיקר בנושא הפרסום העצמי.