לאור האמור, הרי שהמאבק להשבת ה"חופש האקדמי" לאשורו באוניברסיטאות, אל לו להיות מופנה אך כנגד המרצים הסורחים, אלא גם כנגד אלו שעליהם מוטלת האחריות המקצועית, הארגונית והמיניסטריאלית לתכנים מעשירים, רחבי-אופקים ומאוזנים בכיתות, ואלו הן הנהלות האוניברסיטאות. יש להשיב לתלם הדמוקרטי את ההנהלות הסורחות, ממש כפי שיש להשיב המרצים הסוטים.
הפתרון הינו פשוט, יחסית: בדיקת תוכנית הלימודים (סילבוסים) הינה חיונית וחייבת בפיקוח שוטף, הן פרטני והן סטטיסטי, אשר תבוא מטעם משרד החינוך ולא מטעם ארגונים חוץ-פרלמנטריים. אליה וקוץ בה, מעקב סטטיסטי אינו מדד משביע-רצון סופי על-מנת לעמוד על אופי וטבע ההרצאה של מרצה זה או אחר, באשר קיים פער בין אותו שמצהיר המרצה כנושא הלימוד לבין הנאמר בחדר ההרצאות. על כל האוניברסיטאות, בתיאום עם המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך שהגיע זמנו זה מכבר למלא תפקידו הציבורי בשטח זה, לקבוע צוות מפקחים בלתי תלוי, חיצוני לאוניברסיטאות, אשר באורח אקראי (רנדומלי) אך רציף כל השנה, יעבור בחדרי ההרצאות (הן בגלוי והן בעילום שם) ויהיה נוכח שם מדי פעם בפעם בהרצאותיהם של המרצים ה"בעייתיים", יבחן את הנאמר בכיתה ויתעד הערותיו.
בנוסף, על כל אוניברסיטה למנות נציב תלונות סטודנטים חיצוני לאוניברסיטה (והדגש הוא על 'חיצוני'), במסגרת משרד החינוך, אשר אליו יוכלו הסטודנטים לפנות בתלונות בלא מורא עליהם מהנהלת האוניברסיטה או אי מי ממרציה (בכל הכבוד, לאור המתרחש באוניברסיטאות, אין לבטוח בדיקן הסטודנטים). אין לפסול ואף חיוני הוא כינון "משוב סטודנטים" לגבי איכות החומר והמרצה בכיתות, ולעמת ה"משוב" עם דוחות המפקחים הנוכחים בכיתות.
חיוני הוא מאין כמוהו לאוורר, לתקן ולעדכן את הקודים האתיים של האוניברסיטאות ולהפכם לקוד אתי כולל, אחיד ומוסכם למרצים ולהנהלות האוניברסיטאות, המחייב את כלל מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, כאשר "המועצה להשכלה גבוהה" תהיה ממונה על ביצועו ותמנה נאמן המועצה בכל אוניברסיטה אשר ידווח ויעביר דוח חצי-שנתי על אודות חריגים.
אלו גם אלו יחברו דוח חצי שנתי מאוחד באחריות משרד החינוך, על אודות ממצאיהם, אשר יוגש למועצה להשכלה גבוהה ולשר החינוך, אשר זה מצידו יציגו בוועדת החינוך של הכנסת באורח סדיר. הן משרד החינוך והן ועדת החינוך של הכנסת יחויבו לפעול בהתאם לממצאים ולדווח על כך מדי תום שנת הלימודים לממשלת ישראל ולעומד בראשה. הממצאים יוצגו לציבור באורח סדיר בפרסומי משרד החינוך ודרך תקשורת ההמונים.
מרצה (או הנהלה) שסרח לעומת האמור בקוד האתי, יוזהר ותינתן לו הזכות להסביר עצמו וכן כמובן לתקן דרכיו. המרצה יפוטר לאלתר במידה שיימצא סורח בפעם השלישית. תקנון האוניברסיטאות ישקף את הנוהל החדש וכל מרצה יהיה חייב בחתימתו על התקנון (האתי) הזה כתנאי מקדים לקבלתו לעבודה.