עד 2006 היה השיפוט בעניין הזה מצוי בתקופת האבן - כלומר אבן גדולה הייתה מונחת על העובדות ואף אחד לא חשב שיש לו מספיק כוח או רצון לנסות להרים את האבן ולראות מה בעובדות. משבאתי והרמתי את האבן, עצם עולם השיפוט את עיניו מלראות והחליף את תרבות הסקרנית של עולם המדע המודרני בעולם של פטיש - סגידה חסרת פשר לכל מיני טענות ואגדות מזדמנות, ובלבד שלא לפעול כחוק.
אם עד לפני פסק דין עוזרי הראשון, התרסה כנגד רף האכיפה נחשבה בעיני שופטים רבים במקרה הטוב כניסיון מקומם וחסר טעם למשוך זמן, הוליד פסק הדין ההוא את הפטיש הכושל הקרוי "הרף", או "רף האכיפה". מאז התחלנו לשמוע שופטים - פה ושם - שהחלו לסגוד ל"רף 300 המיקרוגרם". אחרים, והם הרוב המשיכו לסגוד לאבן המונחת על סודות הינשוף וראו בה אבן קדושה - אסור להזיז! אבל תנועה קטנה המירה את הסגידה לאבן בסגידה בלתי מנומקת למספר הקדוש 300. ככה - בלי נימוק. נעשה ונשמע.
בינתיים נפל דבר, ה-300 בוטל וקם לו רף חדש - 400 מיקרוגרם. פטיש חדש נולד. סוגדים חדשים נוצרו. כתות של מאמינים. כת אחת ממשיכה לסגוד ל-300, ויש כת חדשה שסוגדת כבר ל-400. אל תחשבו לרגע שהכת המקורית שסגדה לאבן נעלמה. הם עדין כאן, במרכז ואפילו הרוב. יתר על כן - חלק מהמומרים שמצהירים 400, בלב, כמו האנוסים, ממשיכם לסגוד לאבן. הנה תראו- אפילו כבוד השופט הנחרץ ויטלסון קיבל על עצמו עכשו את רף ה-400. אפילו הוא השבוע "פסק" - 400! שאומר לכם שאני חושב שהוא היה פוסק כך בעצמו על סמך ראיות שהוא שמע? לא הייתי מהמר על זה בכלל. לגמרי לא. הייתי מהמר די בלי היסוס על האבן הישנה והטובה.
אחרי שהשתתפתי בתהליך משפט עוזרי, נדרשו לי שבועיים כדי להבין מה נכתב בפסק הדין. ומי כמוני מכיר את אלפי עמודי הפרוטוקול והמוצגים. והנה טרם יבשה הדיו מעל דפיו בישרו לי ששופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע הודיעה בפסק דין קבל עם ועולם כי היא מאמצת את הפסיקה שלשלושת השופטים הנכבדים. מי שבישר לי חשב שאהיה מאושר מהכבוד שנפל בחלקי. אבל אני ראיתי לנגד עיני את תופעת הפטישיזם המשפטי עולה כפורחת. מה בכלל יודעת השופטת הנכבדה ההיא על פסק הדין הזה שהיא רצה לאמץ אותו? מה, זו תחרות יופי? הנה בית המשפט בירושלים שיושב עליו בערעור צריך הרבה יותר זמן, והוא דווקא כן קרא את הפרוטוקול והסיכומים, ואפילו שמע את טיעוני הצדדים....
אז יש מי שמנפנף כשוטה עיוור אחרי כל פסק דין, ובמיוחד אם הוא לטובתו. ויש אולי גם כאלה כמוני, שבוכים. כן בוכים על עולם של משפט ההולך ונעלם.
וראו זה פלא, במשטרה מצאו להם זמן לבנות מולך חדש - 290... עכשיו הם סוגדים ל-290 מיקרוגרם... למה? ככה.
הכי חמור בעיני זה דו השיח השגרתי הבא:
שופט: מה? אתה כופר באשמה? מה יש לך לכפור? הרי זה מעל ל-400!
סנגור:...
מי שיש לו פטיש לא יכול לחשוב שזה פטיש. מה קדוש ב-400? מה הטיכסיות המקודשת בפטיש הזה? מי הכניס לכם לראש שבית המשפט המחוזי בירושלים התבקש על-ידי מישהו בכלל לקדש את הפטיש הזה? לא ידעתם שגם המערערת - המדינה, וגם המשיבה - כלומר אני בשמה - הסברנו שזו לא עובדה מדעית מוכחת אלא פטיש - פשוטו כמשמעו? איזה מומחה מדעי גיבה את ה-400 האלה? הבו לי את שמו! אני הייתי שם - אין לזה כיסוי בראיות או במדע!
אז תכניסו את זה טוב טוב לאוזנים - תשכחו מה-400 תשכחו מה-300 ותתחילו לחשוב חשיבה משפטית: עובדות, דיני ראיות, פרוצדורה, חוק, תקנות, פסק דין. כל השאר זה פטיש - גם אם ישתרבב לו מפיו של בית המשפט העליון ברגע של חולשה. ויש כאלה לא מעט לצערי הרב.
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. תכלה שנה של פטיש, ותחל שנת משפט אל אמת וחוק.
שנה טובה לכל בית ישראל!