כאשר החליטה אוניברסיטת בן-גוריון למסור לעיתון הארץ את המכתב שקיבלה מתנועת "אם תרצו" - נראה שהיא דאגה לכך שהוא יוצג על-פי הנרטיב הנרדף שאותו היא מבקשת לקדם. שכן הכותרות זעקו: "פטרו מרצים שמאלנים, ולא - נבריח תורמים". ואילו בגוף
המכתב שנשלח לאוניברסיטה - לא מיניה ולא מקצתיה, אין בקשה לפיטורי מרצים, בוודאי ובוודאי שלא שמאלנים, ואין שום איום בהברחת תורמים. אבל מדוע חשובות העובדות אם אפשר לזעוק מקרתיזם ופשיזם?
התגובות המתלהמות היו חלק ממסע השתקה מתוזמן ומתוזמר היטב, שכל מטרתו לבלום שיח ציבורי. אולם ההתקפות נכשלו, בעיקר משום שכאשר לא מגיבים לעובדות ועסוקים בהכפשה לא עניינית - הציבור מבין עם מי הצדק.
את הלך הרוח ההיסטרי הובילו ראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית, שקורא
להשבית את האוניברסיטאות לאלתר, ופרופ'
זאב שטרנהל שקורא להשתמש בכוח, לא פחות, נגד תנועת "אם תרצו". פסוודו-אינטלקטואלים אחרים זועקים בשם
חופש הביטוי והפלורליזם - ועל ראש כולם יחד בוער הכובע. בגרון ניחר הם קוראים לחופש ביטוי ובמעשיהם הם עוסקים בסתימת פיות אלימה.
המחקר האחרון שלנו הצביע על כך, שקשה למצוא חופש אקדמי ופלורליזם במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. להפך, נראה כי בשנים האחרונות התפתחה במחלקה אחידות מחשבתית מסוכנת, המדירה בצורה שיטתית עמדות שהיא אינה מזדהה עימן. זוהי פוליטיזציה של האקדמיה, מה שמוביל בהכרח גם לפגיעה בשמה הטוב של אוניברסיטת בן-גוריון, וגם לפגיעה באיכות ההוראה, במחקר ומעל לכל - בחופש האקדמי.
במכתב שלנו לנשיאת בן-גוריון הצבענו על העובדה, שרובם של חברי המחלקה לפוליטיקה וממשל חתומים על עצומות וקריאות רדיקליות.
לפי המידע שהגיע לידינו, פרופסור ניב גורדון, ראש המחלקה, הוא פעיל בולט בהובלת החרם הבינלאומי על האוניברסיטאות בישראל; ד"ר דני פילק הוא יו"ר עמותת השמאל הקיצוני "רופאים לזכויות אדם", שנתמכת על-ידי הקרן החדשה; ד"ר לין שלר חתומה על עצומה, הקובעת כי ישראל מבצעת טיהור אתני בפלשתינים; פרופסור רנה פוזננסקי תומכת בחיילים המסרבים לשרת בשטחים; ד"ר זינה זיסרמן ברודסקי היא סגנית יו"ר עמותת השמאל הקיצוני "מורשתנו"; ד"ר הנרייט דהאן-כלב היא חברה לשעבר ב"בצלם" וחברת "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית"; ד"ר ישי מנוחין הוא מנכ"ל עמותת השמאל הקיצוני "הוועד הציבורי נגד עינויים", הנתמך על-ידי הקרן החדשה; ד"ר יוסי אמיתי חתום על עצומת תמיכה בטלי פחימה וד"ר עמליה זיו חתומה אף היא על עצומה למען טלי פחימה, וגם למען
עזמי בשארה.
האם בזאת מסתיימת הרשימה? לא. פשוט נדמה לי שהעיקרון הובן. האם כך נראה פלורליזם? האם בכל ארץ ישראל כולה לא נמצא מרצה בעל עמדה פוליטית שונה, המתאים ברמתו למחלקה לפוליטיקה וממשל בבן-גוריון? ודאי שיש, הרי ברוב מחלקות האוניברסיטה יש פלורליזם פוליטי, ניתן למצוא ציונים, ימנים ושמאלנים כאחד, לצד פוסט-ציונים ואנטי-ציונים - רק במחלקה מסוימת אין זה המצב.
פרופ' אורן יפתחאל מהחוג לגיאוגרפיה, מהפעילים הרדיקלים הבולטים באוניברסיטת בן-גוריון, מעיד שזו מגמה מתפשטת: "לרובנו, יש מספר לא מבוטל של ממשיכים, דוקטורנטים ומסטרנטים, וזהו גל שצפוי להמשיך".
את המציאות המעוותת הזאת אפשר לתאר ככשל שוק. שוק הרעיונות החופשי איננו מתקיים. באקדמיה, כמו בכלכלה החופשית, לפעמים יש כשלים, ואלה דורשים את התערבות הממסד כדי להחזיר את הפלורליזם.
זהו גם הקונטקסט הנכון להבנת צעקות הקוזק הנגזל של חלק מאנשי האקדמיה, המקדמים במוצהר אידיאולוגיה אנטי-ציונית. למעשה, הם מבקשים לשמור על הקו המחשבתי "הנכון" באוניברסיטאות, מה שיאפשר להדרה ולהשתקה להימשך. את הקרטל האנטי-אינטלקטואלי הזה יש לעצור. הסטודנטים אומרים כעת לאקדמיה עד כאן, אם אתם לא תפעלו, אנו נשתמש בחופש הביטוי שלנו כדי לקדם פלורליזם רעיוני.