הידיעות המגיעות מדמשק על פגישתם ביום שישי האחרון של נציגי הפת"ח עם אנשי הלשכה המדינית של ארגון החמאס וההסכמה ההדדית ביניהם לחידוש הדיאלוג בין הארגונים, הינה התפתחות חמורה ביותר העלולה לפגוע במאמצים להתנעת המשא-ומתן בין ישראל לרשות.
כזכור, זוהי אינה הפעם הראשונה שנציגי הארגונים מנהלים משא-ומתן להשגת הסכם פיוס.
מאז ההפיכה שביצע החמאס ברצועת עזה בשנת 2007, ניסו מספר מדינות ערביות ומוסלמיות כגון מצרים, קטר, סעודיה וסנגל לתווך בין שני הארגונים, אך מאמצים אלו עלו בתוהו.
המאמצים נסבו על יצירת ממשלת אחדות פלשתינית שתכלול נציגים משני הארגונים, איחוד בין מנגנוניהם השונים, ועריכת בחירות בהקדם האפשרי לקביעת ההנהגה הפלשתינית הקבועה.
חלק ממאמצים אלו התבססו על מסמך מצרי המכונה "מסמך הפיוס". המצרים כאמור חוששים מאוד מהמשך השליטה של החמאס ברצועה, ומהשפעתו המתמשכת של הציר האירני-סורי על מהלכיו של הארגון. מובארק היה מעוניין להביא להחזרת כוחות הרשות לרצועה ללא שימוש בכוח, ולכן השלטון המצרי הפעיל מכבש לחצים על ראשי הארגונים לחתום על המסמך.
למרות שחמאס קיבל כמה מעקרונות המסמך, הוא לא קיבל 2 עקרונות מרכזיים ביותר: החזרתם של אנשי מנגנוניי הביטחון של הרשות הפלשתינית לשטחי הרצועה ואיסור על קיומם של ארגונים חמושים מחוץ למנגנוניי הביטחון. בחמאס פירשו סעיף זה במסמך כאיסור על קיומם של ארגוני "התנגדות" כגון הזרוע הצבאית של הארגון "גדודי עז א-דין אל-קסאם".
בעוד שהפת"ח חתם באופן מיידי על המסמך בשנת 2009, החמאס המשיך להתמיד בסירוביו לחתום, וזאת בגיבוייהן של בעלות בריתו סוריה ואירן.
למרות שהתמיד בסירובו, החמאס מעוניין בהסכם, וזאת כמובן בתנאיו הנוקשים. הסכם פיוס יוכל להעניק לגיטימציה לפעולותיו ולהפחית את הלחץ הגדול המופעל על הארגון מצדן של ישראל והרשות בשטחי רצועת עזה וביהודה ושומרון.
אך מה הופך את הפגישה שנערכה ביום שישי להתפתחות כה חמורה העלולה להביא לריסוק המו"מ המקרטע והחשדני בין ישראל לרשות הפלשתינית?
ראשית כל, הפגישה נערכה בדמשק, ולא בקהיר, או בבירה ערבית אחרת של מדינה התומכת בשלטון הרשות.
סוריה, תומכת מזה שנים בארגוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי, אשר משרדיהם פועלים ללא שום הפרעה מצדו של משטר אסד.
ניתן לפרש את מיקום הפגישה ככניעה של הפת"ח לתכתיביו של החמאס ובנוסף כהסכמה מלאה לתיווך סורי, שכאמור אינו זכאי בדיוק לכינוי "התיווך האובייקטיבי ביותר".
בנוסף, עיתוי הפגישה בין הארגונים אינו מבשר טובות לתהליך השלום. הפגישה נערכה זמן קצר לאחר תחילת השיחות הישירות בין הנשיא הפלשתיני
אבו מאזן לראש ה
ממשלה נתניהו וניסיונותיהם של צוותי המו"מ משני הצדדים ליצור אווירה חיובית ביניהם שתעזור לקידום תהליך השלום. פגישת הפת"ח עם נציגיו של ארגון שניסה לפגוע בשיחות השלום מיומן הראשון, ואף כמעט הצליח להורסם כאשר רצח בפיגוע ירי 4 ישראלים במהלך ועידת השלום בוושינגטון מעלה תהיות קשות על כוונותיו האמיתיות של אבו מאזן.
הסכנה האמיתית הצפונה ב"הסכם הפיוס" בין הפת"ח לחמאס הינה יצירת שיתוף פעולה ביטחוני בין הרשות הפלשתינית (המונהגת ע"י ארגון הפת"ח) לחמאס. מהלך כזה עלול להוביל להפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני הפורה בין כוחות הביטחון הישראלים למנגנוניי הביטחון הפלשתינים בגדה המערבית ואף לחידוש הפיגועים בשטח ישראל.
בתקופה האחרונה, העלו הפלשתינים מספר דרישות ותנאים להמשך המשא-ומתן עם ישראל, המרכזי שבהם הינו המשך הארכתה של הקפאת הבניה בשטחי יהודה ושומרון.
בעוד הרשות ממשיכה לדרוש דברים רבים, היא מתמידה בסירוב לדרישה להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי.
אל לממשלה הישראלית לשכוח שתנאי מרכזי נוסף להמשך והצלחת המשא-ומתן הינו אי שיתופו של החמאס בתהליך. כזכור, הארגון האיסלאמי הקיצוני מסרב להכיר בישראל, חרט על דגלו את השמדתה, ואף הרג מאות ישראלים לאורך השנים.
יו"ר הרשות אבו מאזן, "זיגזג" לא מעט בשנים האחרונות.
מצד אחד ניהל שיחות ישירות עם הממשלות הישראליות השונות, ומצד שני התמיד בניסיונותיו להתפייס עם החמאס, שכזכור לא רק שהתעלל וחיסל בדם קר עשרות מאנשי הפת"ח ברצועה, אלא אף מסרב להכיר בישראל או לתמוך בתהליך השלום.
על אבו מאזן לבחור במהרה צד.
במידה ולא יעשה זאת וימשיך להיות "המזגזג הנצחי" עלולים מהלכיו להוביל לקריסת תהליך השלום והביטחון האזורי.
את זה אל לנו לשכוח.