יום השנה לרצח רבין משמש במה שגורה לקינה על היעלמותו של השמאל הישראלי. כל-כך נוח לתלות את הקולר ברוצח אכזר (שלעולם לא נמחל לו וגם כאסיר נתייחס אליו כאל מצורע הטעון בידוד) ולא לבחון באמת ולעומק מה הם התהליכים שהביאו למותו של השמאל הישראלי - אם אי-פעם היה שמאל כזה וכוונתי בעיקר לתנועת "העבודה".
לפני 37 שנים התגייסתי לצה"ל במסגרת שירות בנח"ל וכחבר גרעין לקיבוץ ראש הנקרה. היו לי אז מחשבות רומנטיות על חיי שיתוף ושוויון, ואף לאחר השחרור נותרתי בקיבוץ כשמונה חודשים, עד שהגעתי למסקנה, שבשלב זה חיי קיבוץ אינם מתאימים לי ואותו השלב התארך עד היום. מעניין לציין שעזיבתי התרחשה בסמוך לאחר בחירות 1977 וחברי הקיבוץ היו כהלומי רעם לנוכח נצחונו של ה"ליכוד" בבחירות.
בקיבוץ ראש הנקרה ביקרתי פעמיים מאז שעזבתי. פעם מתוך סקרנות ובפעם השנייה על-מנת לראות את שכונת הווילות שנבנתה בצד הקיבוץ. קיבוץ ראש הנקרה עבר הפרטה מואצת ולו הייתי רוצה להתגורר בו, בשלב זה של חיי, הייתי נזקק רק לסכום כסף מתאים. כמי שמתגורר בנהריה, דווקא שקלתי לרגע קט את הרעיון ופסלתי אותו. יש בי משהו המסרב עד היום לגור בהרחבה במושב או בקיבוץ, מעין תחושה מטופשת שבמגורים באחת מההרחבות הללו אני משתף פעולה עם רצח חלום ההתיישבות השיתופית והמרתו בחלום על וילה בכפר. מעניין מה חשים חברי קיבוץ ראש הנקרה כלפי המתעשרים החדשים החיים בהרחבה.
בשבת האחרונה הים היה נפלא ואף כי אני "מסתפק" לרוב בחוף הים בנהריה, הקרוב מאוד לביתי, החלטתי הפעם לשחות במפרץ ראש הנקרה המוכר לי מאז, ואולי אף לשחות לתוך הנקרות (בסוף, הים היה מעט סוער מדי לכך). החוף השתנה, הוא "טופח" ונוספו לו שביל הליכה וטיילת ומגרש חניה קטן. היו בו לא מעט אנשים וגם לא מעט לכלוך - שונה מאוד מהחוף הבתולי יחסית והנקי שהיה לפני 37 שנים - קוראים לזה "טיפוח הנוף".
כבר במבט מהמפרץ ניתן היה לראות עד כמה השתנה מראה קיבוץ ראש הנקרה ושוב נמנעתי במתכוון מלהתבונן קרוב מדי. שכונת הווילות "רוכבת" על הקיבוץ הישן ומשנה מאוד את נוף ההר, והשינוי בנוף הוא רק קצה קצהו של השינוי האמיתי - כך גם בקיבוצים רבים אחרים. מעניין אם חדר האוכל עדיין פעיל ואם מתקיימות בכלל אספות חברים - אני לא באמת מעוניין לקבל את המידע.
מצטער, לא רצח רבין "הרג" את השמאל; ואף מייחסים חשיבות מוגזמת מדי לשינוי הדמוגראפי בחברה הישראלית. עובדה שבכנסת הנוכחית יש 16 חברי כנסת חרדים בעוד שבעבר היו כבר יותר. גוש המצביעים שאינו מוכן להצביע לליכוד (למרות שהליכוד כיום הוא מפלגה פרגמאטית למדי) ולמפלגות הימין והדתיים, עדיין מונה 54 חברי-כנסת. הנדידה הגדולה אינה לימין אלא למרכז הבורגני. מי שפשטו את הרגל היו מפלגות תנועת העבודה, ושידוד המערכות הפוליטי התבצע במרכז המפה.
בישראל פועלים תהליכי עומק שהיו בעיצומם הרבה קודם לרצח רבין. בימי ממשלת רבין השנייה ולאחר הרצח, התוכן היחיד שהיה ל"שמאל" הישראלי הוא "חזון השלום", "
שלום עכשיו", "דור שלם דורש שלום" ותו לא. אי-אפשר לצפות ברצינות משוכני הווילות בראש הנקרה לכאוב את הפער החברתי שאינו נוגע להם, או לדגול בערכי תנועת העבודה המקוריים. אי-אפשר גם לצפות לכך מחברי הקיבוץ המקוריים שוויתרו על כל האידיאלים שהדריכו אותם בעבר. איני בא למתוח ביקורת או לשפוט, אני רק מציין עובדות.
מה מתאים יותר לסעודת האשכבה של תנועת העבודה מאשר קיום ישיבת ממשלת ההפרטה הכלכלית והחברתית בדגניה א', אם הקבוצות, שאף היא הופרטה לפני כשנתיים וזאת לרגל 100 שנים לתנועה הקיבוצית. המעמד נראה הולם מאוד, הרבה יותר מהצטרפות כחבר קיבוץ כתנאי לרכישת וילה תלת-מפלסית בו.