רצח רבין - כתב ההגנה שלי

יכול להיות שבטרם קיבל את ההחלטה לסלק את דן שומרון בפקס, הוא שתה קצת. כן, הנהג החביב שלנו, בניגוד לכלל "אם שותים לא נוהגים", סיגל לעצמו הרגלי שתייה מסוכנים. מהסיבה הזו, מקטרגיו כינו אותו "אלכוהוליסט". כולנו זוכרים את "פליטת הפה" של הנשיא ויצמן - מושחת בזכות עצמו! - בעיתוי אומלל, על שתייה משותפת של "דברים טובים". כעדות להרגלי השתייה שלו, הבאתי עדים (יש עוד). אחד מהם, שמעון שיפר, לא הסכים להגדיר את רבין "אלכוהוליסט", אז הוא בחר לומר ש"רבין נהג לשתות הרבה".

במסע הבחירות שלו, בהגיע רבין לפריפריה, הוא תמיד הסית את תושבי השכונות נגד המתנחלים. רבין המסית הלאומי! מול המיקרופון הוא צרח במלוא גרונו: "כסף לדימונה (אופקים, נתיבות וכו') ולא להתנחלויות". הסיסמה הזאת מסיתה ומפלגת, ותכליתה שיסוי ציבור השכונות בציבור המתנחלים. והם מאשימים את הימין בהסתה. אגב, עוד אגדה רווחת היא, שאחרי שנבחר, השקיע תקציבי ענק בשכונות ובעיירות הפיתוח. גם זה שקר! אורית גלילי עשתה כתבת תחקיר: "המשיח בא רק לשכונות הצפוניות", אמרה גלילי, "ספגתי ביקורת קשה בעקבות התחקיר"... מומלץ לראות פעמיים... שופופו.

מה שהיה כתוב עליו זה: "רבין ממית את הציונות". דהיינו, בתוך הארון מונחת "גופת" הציונות, לא "גופת" רבין. אמני ישראל עשו הפגנה דומה, עם אותו ארון בדיוק מול הבית של שר האוצר לשעבר סילבן שלום, שקיצץ בתקציב התרבות. הדמעות שחנקו את גרונה של ג'ודי, לא הניאו את האמנים ממחאתם. מי שסבור שנשיאת הארון ברעננה היא הסתה לרצח, שיגיש תלונה במשטרה, נראה אותו. פרצופי ה"מסיתים" נמצאים בארכיונים.

רציחתו הפכה אותו למיתוס. בלי שום הצדקה מנהיגותית, מוסרית או אינטלקטואלית. מיתוס חלול שנופח על-ידי אנשים ציניים. מטפחי המיתוס ליקטו תכונות טובות מהגורן ומן היקב והלבישו עליו. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. למשל, שמענו מיליון פעם שרבין היה איש ישר. העיתונאי דן מרגלית, שהסקופ שחשף היה הסיבה לסיום הקדנציה הראשונה שלו, רמז בראיון עם ארי שביט, כי - ציטוט: "יצחק רבין נאלץ להתפטר על-רקע שחיתות לא מבוטלת בניגוד למה שמנסים לומר עכשיו". "שחיתות לא מבוטלת", הוא אמר...

שורה תחתונה: רצח רבין נוצל באופן ציני על-ידי השמאל. לרצח היו שני קורבנות: קורבן אישי - רבין, וקורבן אלקטוראלי - הימין! לפני אותן יריות, מצבו של רבין בסקרים היה בכי רע. ההפרש בינו לבין נתניהו היה גדול, לעיתים מביך. הדברים הגיעו למצב, שבמפלגת העבודה התחילה "התרחשות" שתכליתה הרצת את חיים רמון מול נתניהו. זהו כתב ההגנה שלי, שאם קוראים אותו נכון, זהו ה"אני מאשים" שלי... אתם תגידו "לא נשכח, לא נסלח"? ואני אשיב לכם: מי שצריך להגיד את זה, זה הימין...

לא צריך להיות איש שמאל כדי לסלוד מהקריאות האלה. כמתנגד לאוסלו, חשתי אי-נוחות לנוכח צורת המחאה הזאת. כמה שנים אחרי, גיליתי בארכיון שמי שהוביל את הקבוצה (שצילם איתן אורן לערוץ 1) היה אבישי רביב. הם יודעים את זה, ובכל זאת לא יפסיקו להאשים את הימין בהשמעת הקריאות האלה. ההסתה של מסיתי השמאל נגד הימין בולטת במיוחד כשנזכרים בקריאות "בגין רוצח" ו"שרון רוצח". זאת הזדמנות להזכיר שבאוגוסט 2005 היועץ המשפטי מני מזוז אמר בוועדה בכנסת, ציטוט: "נוהגים שוב ושוב להזכיר את רצח רבין כפועל יוצא של הסתה. עד היום איש לא הוכיח את זה". מבחינת מסיתי השמאל, קביעתו של מזוז מבוטלת. הם ימשיכו לטחון לנו ת'מוח עם סיפורי ההסתה, בידיעה שארטילריית שקרים תביס כל אמת.

מאחר שערוצי הטלוויזיה מלעיטים אותנו בקטעי ארכיון בהם נראה המנוח ברגעים יפים, אני מבקש לאזן קצת את התמונה; המנוח היה יהודי בשר ודם ולא "מלאך שלום". אני זוכר שבטרם הצבעה בכנסת על חוק הגולן, הגיעה בקשה לח"כ מהקואליציה אברהם פורז, להתקזז עם ח"כ חיים קופמן מהאופוזיציה (ליכוד). הסיבה: קופמן שכב על ערש דווי. פורז הסכים, וראש הממשלה רבין שלח שליחים להביאו. "הוא צרח עליי", סיפר לי אישית מר פורז. את רבין ה"רגיש" לא עניין מצבו של ח"כ חיים קופמן שנפטר שבועיים אחרי הסירוב של פורז להיעתר לדרישתו. שנאתו למתנחלים ("אני מצפצף עליהם") הנפיקה כינויי גנאי ("פרופלורים") שלראש ממשלה אסור לפלוט. מעריציו, שונאי מתנחלים בזכות עצמם, הגדירו את הדיבור הזה כ"דוגריות רבינית". אני לא קונה את זה. מדובר באיש בלתי רגיש בעליל, שלא ראה אף אחד ממטר. גם הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון ז"ל, מי שכיהן כיושב-ראש מועצת המנהלים של תע"ש, לא ממש התלהב מהיחס של רבין כלפיו. הוא זרק אותו באמצעות הפקס. "רבין עשה לי משפט שדה", סיפר לניסים משעל בתוכנית "שיחת ועידה". והוסיף בכאב: "בלי לשאול, בלי לבדוק, בדרך מאוד מוזרה, בפקס, קיבלתי הודעה... אני, שעשרות שנים שירתתי את המדינה, לא פעם תוך סכנת נפשות, הנכס היחידי שאני יוצא איתו אחרי השנים האלה הוא השם. השם שלי זה הנכס. ובפעם הזאת נפגעתי, ודווקא על-ידי אדם שאני מאוד מאמין בו, יצחק רבין".

השיטה ידועה: מבצעים פיגוע בדמוקרטיה, ומאשימים את האזרחים שניצחו בבחירות בהתנהלות אנטי דמוקרטית. למי ששכח - יצחק רבין ביצע את האידיאולוגיה של מפלגה קטנה, מרצ (יומרץ רבין - זוכרים?). ולמרות זאת, לא היה לו רוב להעביר את אסון אוסלו ב' בכנסת. מה עושים? קונים עוד שני מנדטים שנגנבו מהימין, רצים איתם לתקשורת, זו מטביעה בהם חותמת "כשר למהדרין" ויוצאים לדרך. הסיסמה "כן לדמוקרטיה, לא לאלימות", שאיתה מכרו את העצרת בכיכר, הזכירה לי את ההפגנה באותה כיכר, שעשה השמאל שרצה את ההינתקות. עמרם מצנע שהתחייב לבצע את ההינתקות הובס בבחירות. אריאל שרון ששלף מהפח את התוכנית שהושלכה על-ידי הבוחר הובס במשאל המתפקדים. ולמרות שהרוב אמר לא (!), השמאל הביא המונים לכיכר עם הסיסמה "הרוב קובע". המיעוט הכריז על עצמו כעל רוב, ונתן אור ירוק לרומסי הדמוקרטיה – רבין ואחר-כך שרון - לצאת לדרך הדמים...

עוד אגדה נפוצה מתייחסת ליחסו של רבין לערביי ישראל. סיפרו לנו מיליון פעם שבעניין הזה רבין היה מהפכן. שקר!!! תזכורת: לרבין היו 56 מנדטים (העבודה + מרצ). הוא היה זקוק לעוד חמישה כדי להקים רוב חוסם. הוא קיבל אותם מ...הערבים. כן, רבין הגיע לשלטון ב-92', בזכות המנדטים של הערבים. ח"כ דראוושה התחנן לקבל בתמורה סגן שר. רבין בתגובה: אם לא תתמכו בי חינם, תקבלו את יצחק שמיר. חמישה מנדטים כשרים של ערבים קיבלו קדחת! - שני מנדטים מטונפים של יהודים, זיכו את הגנבים ("גונב"-גונן שגב ואלכס גולדפרב) בתפקיד שר + סגן שר.

הם קראו לזה "פוסטר". בסך-הכל תמונה שהודפסה על נייר A4, בידיעת סוכן השב"כ אבישי רביב. המסיתים השמאלנים יודעים שמהמרפסת בכיכר ציון אי-אפשר לראות נייר כזה, אפילו אם יש לך עיני נץ (מדיני). במיוחד כשהוא מוקף שלטי ענק, והנואמים מרוכזים בנאום שלהם. ולמרות זאת הם לא מפסיקים להאשים את נואמי המרפסת.