משתמה מלאכת המסיק שלנו, מגיע הרגע להתכנס בצוותא על מחצלת גדולה, כדי לחגוג במשותף את חגיגת הבציר הגדולה. השכר על עמלנו הוא ארוחת-בוקר דרוזית דשנה, כידה הטובה של דלאל, אשת-חיקו הנאמנה של סמיר. יש בה מכל טוב הארץ: סלט טאבולה מן הסרטים, עלי-גפן ממולאים באורז, מג'דרה מעורבת בבורגול, לבנה, זיתים כתושים ביין, מחמצים ממחמצים שונים, זעתר ועלי עולש, עם פיתות דרוזיות דקיקות, משקה-מנגו צונן, וגם קפה שחור ומהביל עם הל - שווה בהחלט את הכסף שלא קיבלנו.
בתום ארוחת המלכים אנחנו מתקפלים לבית הבד הסמוך כדי לחזות בתהליך ייצורו של שמן הזית, המופק מן הזיתים הכתושים. הנוזל הסמיך נאסף לחביות גדולות ולפחיות קטנות, בעוד רגלינו טובלות בעיסה שחורה ודביקה של שמן.
חולפת עוד שעה קלה ולבית הבד מגיעה נאגלה נוספת של "משפחות תורמות", שזה עתה סיימו את מלאכת הקטיף שלהן, בעוד אנו נוטשים הביתה, משוחים בשמן-זית זך, ומעיפים מבט אחרון לעבר נופו המשכר של הגליל.