אחרי ככלות הכל, אסור לשכוח שקיים פעור עצום בין התייחסותה של ישראל לעניינו של פולארד לבין ההתייחסות האמריקנית אליו. בעוד שישראל מכירה לו טובה על המידע הביטחוני הרגיש והסודי שהעביר לידיה - הרי שהאמריקנים עומדים על כך שאותו מידע כלל לא היה חיוני לביטחונה של ישראל, וכי בסך-הכל הוא נסחף להרפתקה מסוכנת שהזיקה לארה"ב. אליבא דסוכנות הביטחון האמריקנית, זלג בסופו של דבר המידע הסודי והרגיש לידיהם של הרוסים, ואפילו הגיע לידיו של המודיעין הסיני. אם ישנם לישראל ייסורי מצפון על מר-גורלו של יונתן פולארד, אין לה אלא להלין על עצמה. שגיאות על שגיאות שנעשו מצידה הן שהמיטו עליו, במידה רבה, את אסונו. בשגיאות האלה נושאים, למרבה הצער, ראש הלק"ם דאז, רפי איתן, שהיה מפעילו-האחראי של פולארד וזה שהכשיל אותו; כמו גם אליקים רובינשטיין, ציר-ישראל בוושינגטון באותם ימים מרים ונמהרים, שמנע ממנו מקלט ביטחוני בשגרירות הישראלית, כאשר ביקש להימלט אליה מידיהם של רודפיו בסוכנות הביון האמריקנית.