הורקנוס - לא ברחובות ארצנו

אני תמה מה הניע בכירים של רשות כרך בישראל להנציח שם כמו יוחנן הורקנוס ולקרוא רחוב על שמו. נכדו של מתתיהו הכהן, אשר נעשה לשליט בזכות ייחוס-אבות, הצמיד לשמו העברי, יוחנן, שם יווני טיפוסי - הורקנוס. אולי רצוי שמתחת לשם הרחוב יוחנן הורקנוס יוסיפו מידע לדיירים ברחוב וגם לעוברים ושבים. אני מציע את המידע הבא: הורקנוס השתמש בחרב לא רק כדי להרחיב שליטה על שטחים, אלא גם אילץ בחרב את הנתינים הכבושים לקבל את היהדות. הוא היה המגייר הכוחני, שחייב בכוח השררה עמים זרים עם תרבות זרה לקבל על עצמם את היהדות. לראשונה בהיסטוריה, אנו עדים לדת מונותאיסטית מובהקת שזכתה להתמזג עם שלטון פוליטי - הריבון היה לכוהן. הורקנוס הכניס לנורמה של שימוש בחרב לשם כיבוש טריטוריאלי גם נורמה של גיור מאונס בכוח השררה והשלטון. מי שעמד בדרכו העמיד עצמו בפני גזר-דין של כליה והשמדה טוטאלית. כ"א כסלו, היום שבו הרס הורקנוס את המקדש השומרוני בהר גרזים והחריב את העיר שכם בשנת 108 לפנה"ס, נחשב במסורת היהודית ליום טוב שאסור לצום בו. על-פי מגילת תענית, גם אסור ביום זה, כ"א כסלו, לספוד את המתים. אדם שנצרב בתודעה השומרונית כטיטוס יהודי, הוא נושא להערכה בתרבותנו, וחבל. הוא זוכה לציון של שם ברחובות ערינו, ועל כך אני מצר. יש לזכור שמדובר בעדה השומרת שבת, מקיימת מצוות מילה ותפילותיה שונות. הורקנוס כבש את אדורים ומורשה, בשנת 125 לפנה"ס השתלט על ארץ אדום, שהשתרעה מדרום לעין צור ועין גדי, וייהד את תושביהן בכוח. על כך יש לנו דיווח אצל יוספוס בקדמוניות (ספר 13, עמ' 97): "הורקנוס כבש את אדורים ומורשה, ערי אדום, הכריע את כל האדומים. הרשה להם להישאר בעריהם, אם יימולו וייאותו לקבל את היהדות... ומאותו הזמן היו הללו יהודים". מול תופעה של התייוונות תרבותית במיוחד בקרב שכבות האצולה היהודית, שחלקה ששה להתפרקות מערכים, אנו עדים בעת ובעונה אחת גם לתופעה מזוויעה של התייהדות בכוח החרב, כשלהורקנוס יש בה תפקיד משמעותי. כאמור, כלי הגיור השכיח הוא החרב ואימת הכיליון. אין כאן גיור מתוך קבלה והזדהות תרבותית. בעוד ההלניזם - עם כל המשקעים השליליים שבו - הזרים ליהדות רכיבים חיוניים של אוניברסליות (ראו השיר הנפלא של שאול טשרניחובסקי - "לנוכח פסל אפולו"), הרי גלי ההתייהדות הזרימו ליהדות רכיבים של ציבורים מושפלים שבכורח נסיבות האימה קיבלו על עצמם את היהדות. ההצטרפות מאונס לקהילת הפולחן יהיו לה ממדים מדאיגים יותר בתקופת אלכסנדר ינאי. אני מביע את מחאתי שהשם הורקנוס מקשט רחובות בישראל. בשבילי, השם הזה הוא ביטוי לסיפוח עמים לא רק לממלכת ישראל, אלא גם לדת הממלכה והכל מתוך אונס. גלי התייהדות שהופעלו על ידו, הפכו לפרקטיקה דתית מובנית, שהיא מאוסה בעיניי ומחייבת אותנו לסלוד ממנה. ולסיום: כואב לי שנמצאו סניגורים להורקנוס. אחד מהם הוא היסטוריון נכבד וחשוב כמו פרופסור יוסף קלויזנר. בספרו "היסטוריה של בית שני" (חלק שלישי, עמ' 87), הוא מצדיק את כיבוש אדום וגיור כל תושביה בכוח. הוא רואה בכך אפילו אקט חיובי של תיקון עוול היסטורי והשבת גזילה קדומה: "מכיוון שהנגב היה תחת שליטת יהודה בימי בית ראשון". לקרוא רחוב על-שם הורקנוס, זה לקרוא רחוב על-שם מי שקידש תופעה, שציבורים גדולים גזרו על עצמם קבלת יהדות מתוך אימת חרב ושפיכות דמים. והוא לא היה היחיד. היו גם כאלו שבעתיד שיכללו את השיטה, כמו אלכסנדר ינאי.