הנחה ראשונה: התייחסות התורה להריגת אנשי שכם בידי שמעון ולוי היא דו-ערכית. בפרשתנו אמירתו של יעקב שידרה רק חשש ופחד, ואולי פחדנות מפני תגובתם של אנשי הסביבה, חשש שלא התממש:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. לעומתו - שמעון ולוי נראים כמי שאמרו בוויכוח את המילה האחרונה, הערכית והאמיצה:
וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ. לעומת זאת, בדבריו של יעקב אל בניו ביומו האחרון - מילתו של יעקב היא ערכית וחמורה נגד המעשה של שמעון ולוי, והיא גם גוררת אחריה עונש חמור של שלילת נחלתם בארץ. נראה שהתורה הסכימה עם אמירה זו.
אמירה דו-ערכית זו אכן מקשה על התמודדותנו עם כוונת התורה, ומעמיקה את המחלוקת הפנימית בתוכנו, כיוון שכל צד יש לו על מי שיסמוך, ודרושה הכרעת אמת.
הנחה שנייה: הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ט') ראה בהריגת אנשי שכם עונש על עוונם, שלא דנו את שכם על אונס דינה, אף שבני נח נצטוו על הדינים. הרמב"ן (בפרשתנו) השיג עליו, וראה בהריגה מעשה נקמה על רשעתם של אנשי שכם, ששיתפו פעולה עם שכם בן חמור במעשהו בכך שהסכימו להימול כדי להצדיק את פשעו בדינה למפרע. אנו נלך בדרך שלישית: פעולתם של שמעון ולוי בשכם הייתה בראש ובראשונה מבצע חילוץ, וכמתואר בסוף פעולתם:
וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. השניים חילצו את דינה השבויה-החטופה מביתם של חמור ושכם, והשיבוה לביתה.
האם היה צורך להרוג את כל הזכרים (= אנשי המלחמה) בעיר כדי לחלץ את דינה מבית שכם? לא בטוח! אך אפשר שכן. מכל מקום, מי שיודע דרך לחילוץ של נערה מארמון המלך בלא להרוג את כל יוצאי הצבא (החולים וכואבים את מילתם), שיקום ויציע אותה!
האם ישנה הצדקה מוסרית להרוג צבא, אוכלוסיית עיר שלמה, כדי להציל נערה אחת? נזכיר שאברהם עשה זאת לאנשי ארבעה צבאות, כדרלעומר וחבריו, בעת שבא לחלץ מתחת ידם את לוט האחד ומשפחתו. עוד נזכיר שמלחמת טרויה פרצה על חטיפתה של אישה אחת, הלנה אשת מנלאוס מלך ספרטה, בידי פאריס בן מלך טרויה. הייתה זו מלחמה עקובה מדם בת עשר שנים. נוכל להניח שהיו בשכם החיווית של חמור מאות 'זכרים' שנהרגו בעת חילוץ דינה. האם היום היינו מאשרים, מבחינה מוסרית, פעולת חילוץ של גלעד שליט במחיר של מאות הרוגים, כולם אזרחים תומכי חמאס? אני מניח שכן!
כאן ורק כאן, ולאחר שקבענו שמעשה שמעון ולוי היה פעולת חילוץ, נתחבר מחדש עם פירושיהם של הרמב"ם והרמב"ן. הרמב"ם מפרש שבני נח נצטוו על הדינים, כלומר לדון את הפושעים, וכמו שנאמר: "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך". על תושבי שכם היה מוטל לדון את שכם בנו של נשיאם על האונס ועל החטיפה. אומנם אי-אפשר לדון עיר שלמה על מה שלא עשו, אך תושבי שכם שיתפו פעולה בדרך פוזיטיבית עם תועבת בן נשיאם בכך שהסכימו להימול כדי לאלץ את בני יעקב לעמוד מאחורי תנאם, ולאפשר לשכם להחזיק את דינה החטופה בידיו לאורך ימים. זו אינה סיבה להורגם לכתחילה, אך בעת שנדרש לחלץ את דינה לא היה צורך גדול להתחשב במשתפי הפעולה עם התועבה, ולהימנע בשל סכנת הריגתם מן החילוץ.