גבורת המְכַבִּים

מעט מן האש

בשבוע שעבר שאלתי למקור הפתגם "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". ציינתי שמצאתיו בספרות התורנית המאוחרת, בספרי חסידות וכד', אך לבי אמר לי כי הוא קדום יותר. ואכן קוראים זריזים (עוד לפני פרסום הגליון בשבת. המדור מופיע באתר מכון 'צומת' וכן בכמה אתרי אינטרנט) הפנו אותי לספר 'חובות הלבבות' (שער יחוד המעשה) לרבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה (איש תור הזהב בספרד, המאה ה-11). שמחתי למצוא שם השלמה לפתגם, שהיא עיקר הענין אליו כוונו מילותיי: "מעט מן האמת נוצח הרבה מן השקר, כשם שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשכה". תוך כדי דיבור, בעודי מהפך בדברי חכמים ופתגמיהם, התממש לכולנו המסר אך מצידו המהופך, השלילי; גפרור בודד, גחלת לוחשת זעירה, מסוגלים להצית יער שלם, חצי מדינה, ולחולל אסון טראגי באדם, בבהמה, בצומח ובדומם. מעט מן האש מכלה הרבה מן הבריאה. ושוב עומד האדם במלוא אפסותו מול איתני הטבע ומול אדון העולם, ושפתיו מלחשות "ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים!" כבימי אליהו בהר הכרמל (ראו ציטוט לעיל). בעת כתיבת השורות עדין לא שככה הדליקה, ושפתינו לוחשות תפילה לבורא עולם, אשר בידו להושיע כהרף עין: חוס על עמך ונחלתך! הרעף משמים גשמי ברכה, גשם נדבות, גשמי עוז כי צמאנו למים, "וככרמל בים יבוא" (ירמיהו מו,יח).

גיבורים ליגה ב'

כאמור, בעת כתיבת השורות נמשכת המלחמה באיתני הטבע, ולא עת עתה לבוא חשבון, למתוח בקורת או לחפש אשמים. מן הסתם עד עת קרוא השורות נושאים אלו יעסיקו את הציבור כולו, והאשמות יתעופפו מכל עבר. לבי מלא ברגע זה בתחושת צורך להצדיע, לשבח ולרומם את 'כוחות הביטחון' השרויים קצת בצל ונחשבים בדרך כלל כליגה ב'; שירותי הכבאות ובתי הסוהר. המשרתים בכוחות אלו זכאים בצדק להימנות על קהיליית 'כוחות הביטחון' וליהנות מן היוקרה השמורה להם. גם אִם לא כל 'אֵם עבריה' שואפת שבניה יצטרפו לשורות הכבאות והסיהור, בכל זאת היא מוזמנת ליציע הכבוד לנוכח התפקיד החיוני-לאומי שהם ממלאים. והרהור אתגרי מתגנב ללב; שמא ימצא מי שיקים ארגון מתנדבי-כבאות מן המיגזר החרדי, בדומה לזק"א שזכה לתהילה לאומית מכל עבר. האתגר פתוח! החברה החרדית בנויה לכך, והוא יכבוש את אהדת הציבור כולו. זה מתאים להם. אני יודע כי קיימות לא מעט שאלות הלכתיות הקשורות בעיקר בכבאות בשבת, אך כבר נזקקו להן פוסקים מובהקים (כולל מן המיגזר החרדי, כמו הרב א"י ולדנברג זצ"ל בספריו ציץ-אליעזר והלכות-מדינה). הגישה השלטת היא שכבאות היא חיונית ולכן יש מקום רב להיתרים המבוססים על תפיסת מושג שנתחדש במדינת ישראל, ואופייני לה: 'פיקוח נפש ציבורי', גם אם הוא לא לפנינו כאן ועכשיו. בעצם, כל הלכות צבא ומשטרה בנויות על גישה הלכתית זו ופיתוחה לרמת פרטי-פרטים. חומר רב ניתן למצוא בסוגיה זו בכרכי 'תחומין' בהוצאת מכון 'צומת', ובכללו גם בנושא הכבאות בשבת (שעסקנו בו ספציפית) כולל היתר חזרה ברכב למתנדבים "היוצאים להציל" (מאמר הלכתי-מהפכני של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שפורסם בכרך א', הפך לעוגן הלכתי מוצק למתנדבי-שבת למיניהם. אגב, יש שנהגו לפי פסיקה זו בדליקת הכרמל דהשתא, ושבו לביתם בשבת בהוראת רב מוסמך).

רבנות הסוהר

כיוצא בזה דומה כי גם מקצוע 'הסוהָרוּת' טרם התגלה כאטרקטיבי לחובשי כיפה. ואתרום כאן ידע אישי: בשב"ס (שירות בתי הסוהר) קיימת רבנות פעילה, מכובדת, דינמית ומעורבת בדעת עם הבריות ועם הפיקוד ועם הצוותים כולם, בראשות גונדר-משנה הרב יהודה יקותיאל ויזנר (לשעבר רב פיקוד המרכז). רבנות שב"ס דואגת יפה להיבטי היהדות של אוכלוסיית הכלא - סוהרים וכלואים כאחת. בהמרצתה הותקנו סידורי שבת באגפים המכונים 'דתיים', ומעבר להם. בשלבי תכנון מעורבות הלכ-טכנית שבתית נוספת בבתי כלא, המומרצת, לצערי, מהגברת ה'ביקוש' מקרב כלואים חובשי כיפה. בצילם חוסים גם מתחזקים לשם שמים (גם בתחום זה הבו גודל לרבנות שב"ס) ו'מתחזקים' לשם נוחיות. כאמור, אני מצפה ל'שר בית הסוהר' שיכריז עברי-יהודי-דתי אנכי. בהזדמנות זו נשחרר מידע נוסף, כמעט זכינו ל'בית הכלא הראשון שומר-שבת לאחר אלפיים שנה'. הכוונה לבית הכלא המופרט שנבנה ע"י לב לבייב ואברהם קוזניצקי מרחובות שתוכנן ככזה. בג"ץ קטל את ההפרטה ועמה ירדו לטמיון מאמצי ייהוד בית הסוהר. התוכניות במגירה... (נכתב במוצ"ש מקץ)