רבים אוהבים את שעות הבוקר המוקדמות בימי החול. מדובר בזמן המיוחד שתחילתו עם בקיעת קרני השמש הראשונות, שאליהן מתלווה מנגינת ציוצי ציפורים משכימות קום. באותם רגעים קטנים של חסד אפשר לשתות כוס קפה בנחת, להתבונן החוצה אל הרחוב, ולהתענג על צלילי העולם שמתעורר. זאת, עד שאט-אט נמוגה התמונה הפסטוראלית, ושגרת היום-יום משתלטת מחדש על הרחוב ועלינו.
לאחרונה ממלאת את חיינו שגרת חולין חדשה, שאין בה שקט ונחת. מדי בוקר, בין השעות חמש לשש, מצטרפת אל רשימת המבזקים שמתגלגלת לאיטה באתרי החדשות, וכמעט לא משתנה לאורך כל הלילה, ידיעה אחת, קטנה, פשוטה, צנועה ולאקונית, שמכריזה: "הלילה פעלו כוחות צה"ל בפאתי קלקיליה, במבואות שכם או בנפת ג'נין, ועצרו פלסטיני, שניים, או שלושה-עשר". הידיעה תסתיים במשפט: "העצורים הועברו לחקירת כוחות הביטחון". בשעה תשע, כשהכבישים כבר מלאו במכוניות ובפקקים, והשגרה כבר השתלטה עלינו, תיעלם אותה ידיעה, ותופיע מחדש רק למחרת, פחות או יותר באותה השעה.
שגרה זו מתקיימת מדי יום, למעט בסופי שבוע ובמועדי ישראל. ספק אם כוחות הביטחון אינם פועלים באותם ימים; קל יותר להאמין כי החייל או החיילת שיושבים אי-שם במשרדי דובר צה"ל, לא מנפיקים את ההודעה הכתובה לכלי התקשורת, שכן מן הסתם לא מדובר בצורך מבצעי שמחייב חילול קודשי ישראל. מאחורי אותם שניים-שלושה משפטים שגרתיים מסתתר עולם ומלואו. למעצר פלסטיני יש השלכות רבות על בני משפחתו, ולא רק בכל הקשור למהלך המשפטי גרידא. לא רבים יודעים, אך די במעצר מעין זה כדי להכניס את כל הקרובים מדרגה ראשונה של משפחת העצור לרשימת מנועי הכניסה לישראל. כל זאת למה? בשל החשש כי בני המשפחה ירצו לנקום בישראל. לא די שהילד נעצר, המשפחה כולה הופכת לסיכון ביטחוני. על-פי אותו היגיון, כל עבריין ממוצע שבחר להפר את החוק, הופך גם את קרובי משפחתו לעבריינים פוטנציאלים. לא כך? מעקב אחר המבזקים, בצד חישוב מהיר, מגלה שבכל חודש מצטרפים למעגל העצורים עשרות "חברים חדשים".
לאחרונה, המידע השגרתי זכה ל"פנים", כשבתחילת השנה נעצר מ', בנו של מכרנו ח'אלד, מנהל פורום המשפחות השכולות הפלסטיניות למען שלום. כעת גם ח'אלד, האיש שמשקיע את כל זמנו ומרצו למען הפיוס והשכנת השלום בין ישראלים לפלסטינים, מנוע כניסה לישראל. אנחנו שואלים את עצמנו אם היתה סיבה מוצדקת למעצרים; אנחנו רוצים להאמין שאיש מהם לא עונה, וכל אחד מהם זכה למשפט הוגן. אנחנו כל-כך רוצים להאמין שהמערכת שהיינו חלק ממנה, ואת אנשיה אנחנו מעריכים ואוהבים, עושה את הדבר הנכון. בכל מאודנו אנחנו רוצים להאמין שמ', שגם הוא כאביו השתתף במפגשי פיוס וקרבה רבים, ישתחרר מהמעצר מבלי שהוא, או מי מבני משפחתו, ישתנה.
בכל יום אנחנו נזכרים באותם מבזקים, ותוהים. לכל אחד מהעצירים הפלסטינים הללו יש בני משפחה. כל אחד מהאנשים האלה הוא עולם ומלואו. חלקם בני נוער שעוד לא מלאו להם 18. כמה מהם באמת עסקו בפעילות טרור נגד ישראל? כמה מהם באמת מסוכנים, עד שאין ברירה אלא לעצרם? והשאלה החשובה מכל - האם אנחנו, הישראלים, מבינים את השפעת אותה שורה קטנה של מבזקים שרצה באתר החדשות בין חמש לשש כל בוקר, על חיינו ועתידנו?