שיעורו של הרווח הקבלני חיוני לגבי מקרים רבים ומגוונים, וביניהם:
א. כאשר קבלן נאלץ לוותר על ביצוע פרויקט בו זכה שלא כדין או עקב רשלנות צד ג' - כי אז יגיע לו פיצוי בעל זיקה לסכום שהיה אמור להרוויח לו ביצע את הפרויקט.
ב. כאשר ידוע הסכום הכולל של עלויות התיקונים אולם לא ידוע מהו הסכום ללא הרווח הקבלני, והדבר נדרש לפעמים בסכסוכים שבין דיירים לבין קבלן - כי לפי הלכת בר שירה [ע"א 659/99
ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, שופטים: א' ברק, ש' לוין, מ' נאור, בית המשפט העליון, פורסם בפדאור] כאשר הדיירים מסרבים לאפשר לקבלן לבצע תיקונים בדירות ואין בידם סיבה מוצדקת [סובייקטיבית או אובייקטיבית] לסירוב זה, אזי הם עדיין זכאים לפיצוי כספי בשל הליקויים, אולם עלותו תיקבע לפי הסכום שאינו כולל רווח קבלני.
שיעור זה אינו קבוע והשאלה היא מה סביר כי יהיה.
הדעות חלוקות בעניין זה, אולם אין לפסול שיעור הנראה לכאורה גבוה והוא 50%, וזאת בהתאם לפסיקה היונקת את המידע המקצועי ממה שקורה "בשטח" - בשדה הבנייה, לאור עדות מומחים וראיות אחרות.
ראה ת"א 57530/99
משה ועדיה מטרי נ' כהן פיתוח דרעד, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופט: דן מור, פורסם בפדאור, ולהלן ציטוט מפסק הדין:
"40. התובעים בסיכומיהם טוענים כי לכל סכום שיפסק יש להוסיף 50% בגין רווח קבלני, לתיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי כלל לא הוכח כי בכוונת התובעים לבצע בפועל את תיקון הליקויים הנידונים, והתובעים אף לא טענו, לכל אורך ההליך, כי בכוונתם לתקן את הליקויים בעצמם".
בע"א 9085/00
אברהם שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נז (5) 462, עמוד 477-479 , נאמר כדלקמן:
"כלל הוא בתורת הפיצוי כי יש להעמיד ניזוק במצב שהיה נמצא בו אלמלא אירעו ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה. מקובל עוד לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן, אך אין מחייבים בדרך-כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת. כך הוא במקרה שלפנינו. נמצאו ליקויים בדירות המערערים, וכדי להעמידם במצב כאילו לא אירע הנזק יש לפצותם בשיעור כספי שיכסה את מלוא עלות התיקונים וההוצאות הנדרשים לצורך ביצועם בפועל. באומדן העלויות לצורך עניין זה איננו צריכים להידרש להוכחה קונקרטית בדבר ביצוע התיקונים בפועל, ויש לשלם את הפיצוי על בסיס ההנחה הרעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן, אך אין מקום להתנות את שיעורו בהוכחה בדבר מימוש הייעוד כאמור. זוהי דרכו של בית המשפט בפסיקת פיצוי דרך כלל, ואינני רואה מקום לסטות מדרך זו במקרה זה."
לאור האמור, התובעים זכאים למלוא עלות התיקון, משמע, מחיר הבסיס בתוספת הרווח הקבלני.
עוד טוענת הנתבעת כי המומחה התבסס בחוות דעתו על בסיס מחירון "דקל" שהוא הבסיס לקבלנים, ועיון בחלק ג' במחירון דקל, הדן באחוזי תוספות קבלן, מגלה כי קבועות בו תוספות קבלן בשיעורים נמוכים מאלה שנקבע ע"י המומחה. אולם המומחה אמד את עלות התיקונים על-ידי קבלן מזדמן בעלות התיקונים הבסיסית בתוספת של עד 50%, וקביעה זו אינה מופרכת. משקבע המומחה כך, וכשהמומחה הוא איש המקצוע שלו ניתנה, בהסכמה, הסמכות לאמוד את המחירים הנוגעים לתחום מומחיותו, לא נותר לבית המשפט אלא לאמץ הערכות אלו, כלשונן. ממילא מחירים אלו נראים לי כעל דרך המיעוט. לאור האמור, טענת התובעים בנקודה זו מתקבלת."
ראה גם ע"א 9085/00
אברהם שטרית ואח' נ' אחים שרבט בע"מ, בית המשפט העליון, שופטים: ט' שטרסברג-כהן, מ' נאור, א' פרוקצ'יה, פורסם בפדאור:
"המערערים קובלים על ההחלטה המאוחרת שניתנה על-ידי בית המשפט לצורך יישום חלופת הפיצוי הכרוכה בביצוע תיקונים בפועל. ראשית, הם טוענים כי הם זכאים בכל מצב למלוא סכום התיקונים המקורי בתוספת 50% בלא קשר לשאלה באיזו חלופה החליטו לבחור. על-פי הטענה, שגה בית המשפט כאשר התנה תנאים מוקדמים למתן תוספת לעלויות התיקונים עד ל-50% כפי שקבע המומחה, וכי בנסיבות העניין לאור אופי הליקויים וחוסר תום-הלב של המשיבה היה מקום לפסוק תוספת זו בלא הגבלתה רק למקרה שבו דייר יעדיף את חלופת התיקונים בפועל על פני קבלת פיצוי ישיר. כן הם טוענים כי פרק זמן של 12 חודשים לצורך החלטה באיזו חלופה לבחור - חלופת התיקונים או חלופת התשלום המיידי - אינו מספיק, ויש להאריכו. עוד נטען כי ההחלטה המאוחרת באשר לקביעת מנגנון הביצוע של חלופת התיקונים ניתנה על-ידי בית המשפט בלא סמכות, לאחר שסיים את מלאכתו. נטען גם לגופה של ההחלטה כי היא אינה עומדת במבחן, שכן היא מנציחה את הקשר המורכב בין הצדדים ויוצרת חזית יריבות מתמשכת ביניהם באמצעות מתן אפשרות למשיבה להעלות טענות והשגות נוספות בפני המפקח. לגישת המערערים, היה מקום ליצור מנגנון ביצוע אשר ימנע סכסוכים עתידיים בין הצדדים, ולא יהיה גורם מעכב לביצוע התיקונים בדירות באמצעות עידוד מחלוקות בעניינים שונים".
יש כמובן פסקי דין רבים נוספים בהם נפסק פיצוי מעל העלות לקבלן בשיעור של 50% בהתאמה לנאמר לעיל בשני פסקי הדין המצוטטים, כמו גם ללא זיקה לפסקי דין אלו - כי מדובר בערכים מקובלים, סבירים ושכיחים.