ארבע אחה"צ. מקבל טלפון מהעורך שלי בצעקה: "עופר, יש גראס חוקי. שמו "מיסטר נייס גאי". "גראס חוקי?". התסריט החוזר בראשי כחגיגת והשטויות מהפיצוציות. "היינו כבר בסרט הזה, לא?" הוא צועק: "תשכח מפיצוציות, לא בסתר ולא נעליים, אין תחקיר של
רפי גינת ושום סלמונלה או פיפי בחומוס! פתחו חנות בשכונה". מחלחלת בי הארה. הגענו לנחלה. הללויה, ניצחנו את הממסד. אפשר לנתק כל מיני קשרים עם טיפוסים מפוקפקים רק בשביל שאכטה. "אוקיי", חייב לראות במו עייני! על הטוסטוס טס לפלורנטין.
חנות שמוכרת גראס? בפלורנטין? איך יגיבו זקני השכונה ושומרי החוק? איך ההורים יקבלו? אתם רואים ילד שמבקש מאבא כסף בשביל סטלה? הסקפטיות מציפה אותי עם הסקרנות. בציפייה, אני עובר בפלורנטין, לא מפספס שום גלרייה או מכבסה. ופתאום, זה נגלה לעיניי. זוהר כמו כלה במדידת שמלת הכלולות. חנות הגראס הראשונה. לא בסמטה חשוכה ולא סופראנוס. מוארת כמו מיקי בוגנים בפרסומת למחסני תאורה. חנות למכירת סמים. איך מתנהלים במקום כזה? מסתכל ימינה שמאלה ולשמיים, בודקים את השטח. כולם מביטים בי צוחקים ומגחכים. מה הבעיה? חבר'ה יש פה גראס. והוא חוקי. קחו מהר לפני שייגמר! (או עד שיתחילו הסירנות ויוציאו אותו מהחוק ). אני שואל את המוכר אם אכן הגענו לגן עדן? יש פה גראס חוקי? הוא עונה לי. תחליף שעולה על המקור! תנסה ותעוף. מילה שלי. אני מחייך.
טוב, איך מתקדמים פשוט לקחת וללכת? זה לא עגבניות בקילו! "ואם תבוא משטרה" אני ממלמל. לא בגלל שזה מעניין . פשוט לא ידעתי מה לומר. לא מכיר את הדו שיח הזה. הרגשתי כמו בניחום אבלים. רוצה לאכול משהו ולברוח.
אחרי הסמול טוק. קבלתי את החומר. פתחתי את השקית. נהדר. יצאתי מחייך הבייתה. מיסטר נייס גיי. אבל משהו חסר. הכל הרגיש פשוט מידי, כמו לקנות לחם וגבינה. חסרה לי החוויה האסורה. זה חוקי! וזה לא עובד! חסרה לי התשוקה שזכורה לי מהשחטה האסורה. נפלה עליי אכזבה. לו רק החנות הייתה צדדית והייתי שומע עליה ברחוב או למוכר היה מבטא כבד ומבט מעורר אימה. אולי החוויה הייתה שווה משהו. אבל עכשיו כשאני יודע שהוא חוקי וכולם נוגעים בו. אני לא מוצא שום סטלה ממנו. רק שלא יכניסו לחוק קוקאין כשר או L.C.D חוקי. רק זה יהיה חסר לנו.מסיבת טבע עם סטלה חוקית בהשתתפות הוריי המגניבים. ימי המשיח והסטלה הגיעו.מת הגראס! יחי הסטלה החוקית. נא להוריד מחירים!
שבוע לאחר פרסום הכתבה, ואני לא מפסיק לשמוע על החומר החדש בכל מדיה אפשרית. אני מבין שבמקום שיוציאו את הסם מהחוק הוא דווקא מקבל יחצנות מכל עבר. תהיתי מה עלה בגורל החנות והמיסטר ניייס גאי. שמתי עליי מעיל וכובע ויצאתי לשטח! מגיע לחנות ואין שינוי. "עוד לא סגרו אתכם?". המוכר מגחך "גם אם זה אכן יקרה, יש לי עוד שישה סוגים נוספים במלאי שלא הוציאו מהחוק". זה לא ייגמר לעולם, אני חושב. אני יוצא מהחנות. ניגש אליי בחור אחד. "אני יכול להשיג לך ביותר זול אם תקנה כמות יפה", חבר שלו מגיח מאחור "תזהר, החנות הזאת מרמה במשקלים". אמרתי, לא תודה, יפה והמשכתי לדרכי. נכנסתי למרקו (קיוסק שכונתי), לבדוק האם גם אליו הגיע החומר החדש. "אני לא מוכר את זה... בשטח המחירים יותר זולים, זה לא שווה לי". העניין מתפשט. כולם מדברים על זה. כנראה הסטלה באמת חשובה לעם ישראל. חוקי או לא חוקי זה לא מה שמשנה. אם המוצר החדש טוב, אנחנו נקנה! אבל כמובן שנדאג שהישארלי שבתוכנו לא יידפק, ונשאף למחיר הנמוך ביותר בשוק. זה הדבר החשוב באמת!