בכנס הרצליה שנערך החודש הוצגו היבטים שונים של מאזן החוסן הלאומי של ישראל. צוות חשיבה בראשותו של השגריר
זלמן שובל הגיש נייר עבודה הסוקר ביסודיות את מדיניות החוץ של ישראל בעידן של השינויים הגלובליים.
לשובל - לשעבר שגריר ישראל בארה”ב, פוליטיקאי ובנקאי, שהיה ח"כ וסא"ל ב(מיל.) - יש קשרים פוליטיים ענפים בארץ ובעולם, והוא מקדיש מזמנו ומניסיונו הרב לטיפוח קשרי החוץ של ישראל. הוא ממלא תפקידים ציבוריים רבים, ביניהם כיו"ר הפורום ליחסי ישראל ארה”ב במינוי אישי של ראש הממשלה
בנימין נתניהו.
השיחה עימו התמקדה במדיניות החוץ העתידית של ישראל, ופתחנו אותה כמובן באירועים במצרים ובעידן שאחרי מובארק.
"ישראל אינה צריכה להביע דעה לגבי התהליכים הפנימיים המתרחשים במצרים, אבל עליה להבהיר גם לאמריקנים שהגורם המכריע מבחינתה הוא השלום, ולא בהכרח אופי המשטר שישרור שם. לידידינו האמריקנים אפשר להזכיר שלא הסכסוך הישראלי פלשתיני או ההתנחלויות הם הסיבה לאי-היציבות במזרח התיכון, אלא הניגודים החברתיים, הפוליטיים והכלכלים בתוך החברה הערבית. המפגינים בקהיר לא צעקו "פלשתין" אלא "לחם" ו"חופש", והשלטון הצבאי החדש הודיע כי יכבד את ההסכמים של מצרים בכל הקשור למדיניות חוץ, ובכלל זה גם את הסכם השלום עם ישראל.
בנוסף להתרחשויות במצרים, חלים שינויים גלובלים ואזוריים אשר להם השלכות על מעמדה של ישראל ועל יחסי החוץ שלה, כמו הפיחות בעוצמתן של ארה”ב ושל אירופה ובמקביל - התגברות העוצמה הפוטנציאלית של מעצמות חדשות כמו סין, הודו וברזיל. שינויים אלה ניכרים במזה"ת, ולפיכך על ישראל לאמץ עקרונות של מדיניות חוץ החורגים ממסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי, שככל הנראה לא יבוא על פתרונו בעתיד הקרוב.
בעידן הגלובלי גוברת חשיבות הדיפלומטיה הרב-צדדית, תחום שבאופן מסורתי לא קוּדם על-ידי ישראל".
מהו מעמדה החדש של ארה”ב וההשלכות שיש לכך על יחסה של ישראל אליה? "הציר המרכזי של מדיניות החוץ של ישראל הוא המשך התמיכה במעמדה האזורי של ארה”ב, אך במקביל, יש להעמיק את הבסיס הגיאופוליטי של ישראל לעבר הודו, סין, רוסיה ואמריקה הלטינית, ולפתח את הדיפלומטיה הרב-צדדית העולמית של ישראל במערכת האו"ם".
אך איך מתיישב הקו שאתה מציע עם התנהלותה של ארה”ב כמעצמה חלשה באזור? "ההסתמכות האסטרטגית של ישראל על ארה”ב לא צריכה להיות פסיבית. ישראל חייבת ליטול את המושכות באזור בהובלת התהליך המדיני. הגיעה העת להנעת מהלכים בני השגה ולהניח בצד לפי שעה את היוזמה של כמה מאיתנו לחתוך באבחה אחת את הקשר הגורדי של הסכסוך הפלשתיני - ישראלי.
בשנתיים האחרונות נפגעה מערכת היחסים המדינית בין ישראל וארה”ב, בין היתר כתוצאה מכישלונו של הממשל האמריקני להניע את המו"מ בין ישראל והפלשתינים. לכן, בעוד שההסתברות להשגת הסדרי ביניים מוסכמים ורשמיים קטנה, יש מקום לשורה של מהלכים מתואמים באופן מפורש או משתמע, אשר להם יהיו שותפים הפלשתינים. מהלכים אלה עשויים להתבסס על המשך מילוי התחייבויותיהן של ישראל ושל הרשות הפלשתינית במסגרת מפת הדרכים. במילים אחרות, הגיע הזמן להנעת מהלכים ריאליים בתיאום עם גורמי הרשות, בכפוף לתנאי הביטחון השוטף בשטח ובאופן הדרגתי. במקביל, על ישראל יהיה לשקול את מדיניותה ביחס לרצועת עזה, נוכח התמורות האחרונות במצרים וייתכן כי יש לבחון את האפשרות להביא לסיום את ספיחי השליטה הישראלית דה-יורה ודה-פקטו ברצועת עזה.
ניתן לצפות שהנעת התהליך תגרום לרשות הפלשתינית לחדול מן המאמץ הדיפלומטי המסיבי לקידום יוזמות בינלאומיות חד-צדדיות המנוגדות לכל ההסכמים בין ישראל לפלשתינים. עימות מדיני בינלאומי סביב הסוגיה הפלשתינית יחליש עוד יותר את ארה”ב ויעמיד את בעלות בריתה במצב אסטרטגי בעייתי מול הכוחות הרדיקליים המובילים את אירן ואת גרורותיה.
המשבר הכלכלי העולמי האחרון חידד את התמורות ביחסי הכוחות העולמיים וגרם למעצמות המובילות להתמקד בסדר היום הפנימי שלהן והוא המכתיב את מדיניות החוץ שלהן. נפגעות עיקריות ממגמות אלה הן בעלות הברית הסמוכות לשולחן המעצמות. לארה”ב בעלות הברית הרבות ביותר, ובהקשר זה מצבה של ישראל דומה למצבן של מספר מדינות בעולם. חולשתה הכלכלית של ארה”ב לצד אי-מימוש הציפיות מהנשיא אובמה, צמצמו את יכולת התמרון שלה כשחקן מרכזי בזירה העולמית".
כיצד משפיעות ההתפתחויות על האיחוד האירופי ומה זה אומר מבחינת ישראל? "נראה כי מצבו ומעמדו של האיחוד האירופי קשה, והסולידריות הפנימית מתרופפת. עם זאת, מסיבות היסטוריות ותרבותיות ובשל סמיכות גיאוגרפית יחסית, אירופה מהווה מוקד משמעותי ליחסי החוץ של ישראל. לישראל היו ציפיות לשדרוג משמעותי ביחסים עם האיחוד האירופי ועם נאט"ו, וכיום על ישראל לפעול לשימור היחסים עקב העמדה הביקורתית המגמתית כלפי ישראל.
העדר פעילות של לובי פרו-ישראלי ושל ניתוח מקצועי בלתי מגמתי של התהליכים המרכזיים במזה"ת, תרמו להשתרשות השיח הביקורתי והמגמתי באירופה. עם זאת, ישראל פועלת לטיפוח קשרים עם מדינות במזרח אירופה, במרכזה ובבלקן, בהן פולין, צ'כיה, יוון, רומניה ובולגריה. על ישראל כיום גם להעמיק את יחסיה עם ברית נאט"ו ולהתמיד בחילופי המידע והמודיעין עימו".
ולגבי המעצמות החדשות? "על ישראל לפעול למיצוי הפוטנציאל הכלכלי בקרב המעצמות העולות בזירות אסיה, באמריקה הלטינית ואף בחלקים מאפריקה שבהם שיעורי צמיחה גבוהים. כמו-כן עליה לפעול להרחבת ההידברות המדינית-אסטרטגית עם המעצמות החדשות - ברזיל, רוסיה, הודו וסין - המנסות להעצים את הפרופיל הבינלאומי שלהן.
אחד היתרונות במערכת היחסים בין ישראל ובין הודו הוא שהיחסים זוכים לברכתה של ארה”ב. לישראל ולהודו אינטרס משותף לשתף פעולה בתחומים צבאים ואזרחיים.
סין מגלה אסרטיביות מתעצמת בזירת אסיה-האוקיאנוס השקט, והיא מנסה להתמודד עם ארה”ב על עוצמה והשפעה. יכולת המעורבות שלה בהתפתחויות במזה"ת היא מוגבלת, וכלכלית יש לה עניין בשימור היציבות באזור. הסינים גילו רגישות וזהירות וצמצמו בשנה האחרונה את תלותם ביבוא הנפט מאירן. כך, לפני כשנה וחצי היווה יבוא הנפט האירני 15 אחוז מסך יבוא הנפט לסין, וכיום הוא מהווה 6 אחוזים בלבד. ישראל פועלת להעמקת שיתוף הפעולה בתחום המחקר והפיתוח המדעי ומסייעת לסין לפתח את "עמק הסיליקון" החדש שלה.
כיצד משתלבת רוסיה במערכת המתפתחת? "בעשור האחרון רוסיה משקיעה מאמצים ניכרים בבנייה מחודשת של מעמדה במערכת הבינלאומית. האינטרס הכלכלי-מסחרי הוא גורם משפיע על יחסי החוץ של רוסיה, המנחה גם את מעורבותה ואת מהלכיה במזה"ת. יש להניח כי רוסיה תנסה בעתיד הקרוב להגביר את מעורבותה, על-רקע כישלונן של ארה”ב ושל אירופה בזירת המזרח התיכון. לישראל הזדמנה אפשרות משמעותית לתרום לתוכנית המודרניזציה שמנסה לקדם הנשיא מדבדב, אך הדבר תלוי באסטרטגיה שיאמץ הנשיא שייבחר בשנת 2012".
ובאשר לאמריקה הלטינית? "מערכת היחסים הדיפלומטית בין ישראל לבין מדינות האזור מושפעת ישירות ממצבו של הסכסוך הישראלי-ערבי. קשה להסביר את המפלה שספגה ישראל ממדינות האזור שהודיעו אחת אחרי השנייה על הכרתן ברשות הפלשתינית כמדינה, וכן מוונצואלה שהעמיקה את שיתוף הפעולה שלה עם אירן. המצב שנוצר משפיע על הקהילות היהודיות באזור. ביקורים של בכירים מישראל וקידום קשרי האקדמיה, המחקר והפיתוח יהיה בהם כדי להקהות ולו לזמן קצר את הביקורת כלפי ישראל שצריכה להשקיע מאמץ דיפלומטי ולפתח שיתופי פעולה דו-לאומיים גם בתחום התיירות והמסחר.
מהו יחסך לסוגיית פיתוח הדיפלומטיה הרב-צדדית העולמית של ישראל במערכת האו"ם? "לישראל חסרה דיפלומטיה מולטי-לטרלית, ומעמדה באו"ם טרם הוסדר ונורמל. מעמדה נחות בגלל היעדר שיתוף פעולה אזורי משמעותי במזה"ת. המעמד הבעייתי מחייב את ישראל להגביר את מעורבותה בשיח הגלובלי. האו"ם קבע יעדי פיתוח של המילניום, ולישראל יש ניסיון בתחומי התמודדות עם מִדבּוּר, מחקר ופיתוח בתחומי החקלאות, גידולי מזון ורפואת חרום המאפשרים לה להשתלב בפעילות הגלובלית".
מהי אם כן על ישראל להסיק מן השינויים הדרמטיים המתרחשים לנגד עינינו? "המסקנה היא כי קיים צורך דחוף בחיזוק המימד המדיני בביטחון הלאומי של ישראל באמצעות מדיניות חוץ מושכלת. זאת, כי למערכת הדיפלומטית יש חשיבות קריטית בסיכול איומים אסטרטגיים, ואלה כידוע אינם חסרים. ישראל היא מדינה קטנה בעלת אמצעים מוגבלים בזירה הבינלאומית, ומכאן הצורך בהקצאת משאבים המתאימים לשינויים הגלובלים ולבחינת סדרי העדיפויות".