המהפכות בעולם הערבי מאותתות לנו שבעולם חלו שינויים תרבותיים ופוליטיים עמוקים, שמשנים באופן מהותי את הפוליטיקה הבינלאומית. הדמיון הלא מקרי בין המהפכות במדינות ערב וההתפרצות הסימולטנית שלהן, מעידים על כך שלא מדובר רק בשינויים מקומיים, אלא בשינויים תרבותיים גלובליים, שלא תמיד נראים לעין. עקב המהפכות דנים הרבה בישראל בעתיד היחסים שלנו עם שכנינו, אבל בניתוחים אלו אין מספיק דיון על השינוי התרבותי העמוק שמהפכות אלה מסמלות, שינוי שישפיע לא רק על היחסים העתידיים שלנו עם מדינות ערב, אלא גם על העתיד של היחסים הבינלאומיים בכללותם. היכרות טובה יותר עם המאפיינים של האנשים שהובילו למהפכות, הבנת הרעיונות שהובילו למהפכות ובחינת מקור העוצמה של ההפיכות, יכולות לעזור לנו מאוד לא רק בתחזית לגבי עתידו של המזרח התיכון, אלא גם בגיבוש מדיניות שתעצב את העתיד הזה, ואת היחסים של ישראל עם העולם כולו.
הנקודה המרכזית במהפכות האלה במדינות ערב היא שמדובר במהפכות של צעירים, שהובילו קמפיין מתוחכם נגד המשטר הישן במדינות שלהם. צעירים משכילים, שנחשפו למערב, בנו לאט ובצורה מתוכננת את רעיונות המהפכה, והצליחו בצורה מרשימה למשוך אחריהם את עמם. הצעירים השתמשו במדיה האינטרנטית הווירטואלית ויצרו קשרים, שאפשרו להם לא רק להוביל מהפכה אלא גם לגבש חזון של עתיד טוב יותר עבור מדינתם. ברור שעדיין לא ניתן לדעת אם החזון הזה יתגשם, אבל אף אחד היום לא יכול לזלזל בכוחם של הצעירים האלה ובעוצמה של הרשתות החברתיות, שבהן השתמשו הצעירים. עדיין לא ברור אם המדינות שבהן פרצו המהפכות יפנו לכיוון של דמוקרטיה או לכיוון של דיקטטורה, אבל מה שבטוח זה שהמנהיגות החדשה תהיה חייבת להתייחס לקולם של אותם צעירים. המרשים הוא שאותם צעירים לא רק קידמו מהפכה בתוך המדינה שלהם, אלא גם יצרו את אפקט הדומינו שהוביל למהפכות גם במדינות אחרות, וגרמו חוסר נחת גם במדינות שנחשבות ליציבות. מסקרן לדעת לאן יובילו המהפכות האלה, אבל פרקטי וחשוב יותר עבורנו להבין מהו מקור הכוח האדיר של הצעירים האלה?
התשובה לשאלה הזאת היא לא חד-משמעית, אבל זה פשטני מדי לאמץ את הטענה הרווחת כיום שסבל ורעב של העמים האלה הוביל אותם לצאת לרחובות. מדובר בתהליך הרבה יותר ארוך ומורכב, שהצליח לא רק לגבש את העם לצאת לרחובות, אלא גם יצר מעין חזון משותף שגיבש את המחנות האופוזיציוניים בתוך מדינות אלה. הסבל כגורם בלעדי לא יכול להסביר את העובדה שאזרחים ממחנות שונים יצאו מבתיהם אל מול התותחים של המשטר, וכנראה שנדרש גם חזון כדי להוציא מיליוני אנשים למאבק ברחובות. החזון הזה לא נבנה ברגע, אלא היה חלק מתהליך ארוך של גלובליזציה, שהצליחה לשבור גם את "קיר הבטון" של העולם הערבי. הגלובליזציה איפשרה את יצירת הקשרים בין הצעירים הערבים, לבין הצעירים בעולם המערבי, הן באמצעות המדיה האלקטרונית שחדרה לארצם, והן באמצעות הקשרים הפיזיים שהלכו והתרבו בין העולם הערבי לעולם המערבי. הקשר הזה, שהוא מקור העוצמה של המהפכות, הוא זה שצריך להיבחן לעומק על-ידי מדינת ישראל, כי הוא יעצב לא רק את עתיד המזרח התיכון, אלא גם את עתיד הקשרים הפוליטיים והקשרים הבינלאומיים שלנו עם העולם כולו.
אחד מהמאפיינים המרכזיים של הגלובליזציה הזאת הוא הפיכת העולם ל"כפר קטן", שבו הקשרים הטראנס-לאומיים בין אנשים-פשוטים מתרבים ומתחזקים, ויש תחושה ביניהם של עתיד אנושי משותף. "הכפר הקטן" הזה מתפשט בהדרגתיות, כאשר בהתחלה הוא כלל רק את העולם המערבי, לאחר מכן הצטרפו אליו גם דיקטטורות במזרח אירופה, והיום הוא מתפשט גם לעולם הערבי. תיירות פנים וחוץ שגוברת בעולם הערבי, תוכניות לחילופי סטודנטים, קשרים מתמשכים עם תושבי חוץ ובעיקר התגברות אדירה במפגשים הווירטואליים, יצרו במדינות ערב שיח אידיאולוגי חדש שלא היה קיים בעבר, והפך להיות חזק יותר מכל דיקטטורה. מספיק להתבונן על קהיר כדי להמחיש כיצד עיר מוסלמית קיצונית הפכה להיות קרקע אידיאולוגית קוסמו-פוליטית פורייה לצעירים מכל העולם, שלמדו במדינה, יצרו קשרים עם העולם המוסלמי והצליחו לסחוף אלפי צעירים מצריים לגבש לעצמם חזון אידיאולוגי משל עצמם, שהוביל להפלת המשטר של מובארק.
הסכסוך הישראלי-ערבי נמצא גם הוא במרכז השיח הגלובלי הצעיר הזה, כשזירת ההתגוששות עברה מהמוסדות הפורמאליים הבינלאומיים המסורתיים אל ה"רחוב". באותו אופן שעתידן של תוניסיה, קהיר ולוב נקבע בדיאלוג בין צעירים, כך גם בירושלים, ברמאללה ובתל אביב מתקיים שיח לא פורמאלי, שיהיה מקור הכוח לעתיד היחסים שלנו עם מדינות ערב. צעירים רבים מגיעים מכל העולם לישראל כדי להיות מעורבים בשיח הזה, והחזון שהם יגבשו באינטראקציה שלהם עם צעירים ישראלים וערבים, הוא שיקבע את עתידנו במזרח התיכון. בברים, במקומות בילוי של צעירים, באוניברסיטות ובממשקים הווירטואליים שבהם פועלים הצעירים ניתן להבחין ללא קושי בקשרים שיעצבו את המזרח התיכון, ואת הפוליטיקה העולמית בכללותה, ושם אנחנו צריכים להשפיע יותר.
מדינת ישראל לא יכולה להמשיך להתעלם מהתהליכים הגלובליים החזקים האלה, ובמקום להסתפק ב"פוליטיקה הישנה", מישהו חייב להרים את הכפפה ולנסות לבנות אסטרטגיה בינלאומית ישראלית חדשה, שתתאים לעולם המשתנה שבו אנחנו חיים.