בשולי הרצח באיתמר

גם "שמאלן" כמוני, השולל את קיומן של מרבית ההתנחלויות אשר קמו בגדה המערבית לאחר מלחמת ששת הימים, ובכלל זה, כמובן, גם את ההתנחלות ה"בלתי חוקית" באיתמר, אינו יכול שלא להזדעזע מרצח חמשת בני משפחת פוגל. התירוץ של התנגדות לכיבוש הישראלי אינו יכול להסביר ולהצדיק את המעשה. יחד עם זאת, על אף ההתייחסויות הרבות אצלנו בעקבות הרצח, דומה שיש מקום לשורה של שאלות והערות:

• איננו יודעים עדיין מי היו שני המחבלים אשר ביצעו את המעשה הנורא. אני מניח שלא היו סתם רוצחים פתולוגים. נדרשת שנאה יוצאת-דופן להסביר את המעשה - כלום היה זה "חשבון אישי", תגובה על פגיעה ישראלית בבן-משפחה? ואולי הייתה זו תגובה ל"תג מחיר" שאותו חוו על בשרם ימים ספורים קודם לכן?

• הזדעזענו, בצדק, מן השימוש בסכינים, ממעשה הרצח הפיזי, הבלתי אמצעי. ובכל זאת - לו רצחו את בני משפחת פוגל בקלשניקוב או באמצעות רימון-רסס - היה הרצח הופך באמת ליותר הומאני?

• ואולי השתמשו בסכינים כי פשוט לא היה בידיהם נשק חם? ואולי - והדבר נראה לי סביר יותר - לא רצו להיחשף בעת שהם שוהים ופועלים בתוך היישוב, ואש חיה הייתה מזעיקה את כוחות הביטחון ומונעת בריחתם השקטה בתום מעשה הזוועה?

• ראש הממשלה מטיל האחריות למעשה על הרשות הפלסטינית: "היא אשמה בכך בשל תמיכתה בפעילות ההסתה האנטי ישראלית, וכן, אין לשחרר את הרשות מאחריות בשל כישלון כוחות הביטחון הפלסטינים למנוע את המעשה". האומנם הייתה הרשות מעורבת ואחראית?

• אינני חושב כי הדבר נעשה במתוכנן, אולם יומיים לאחר הרצח באיתמר פורסם, ב-14.3.11, דו"ח מתאם הפעולות בשטחים. דו"ח זה מצביע על שיפור משמעותי בשיתוף הפעולה הביטחוני של גורמי הביטחון הישראליים עם הנהגת הרשות הפלסטינית, ועל רמת ביטחון גבוהה ומשופרת ביותר לישראלים ב"יהודה ושומרון". ואכן, בניגוד לדברי ראש הממשלה והשר יעלון, איננו יכולים להתעלם מכך שהשנה האחרונה הייתה מן התקופות השקטות והרגועות שידענו בגדה המערבית זה מכבר.

• ומכאן לעניין ההסתה האנטי ישראלית. אכן, אנו מודעים להטפות האימאמים במסגדים ולתוכנית הלימודים בבתי-הספר. אולם, דו"ח מתאם הפעולות בשטחים מעיד על כך שלא היה לכך ביטוי משמעותי בשטח.

• נשאלת אפוא השאלה - מה קודם למה? פתרון מדיני מוסכם או הפסקת ההסתה? ראש הממשלה תובע מן הצד הפלסטיני "הפסקת הסתה תחילה", כתנאי להשגת הפתרון המדיני (אני מקווה שהוא היה מיישם זאת גם ברחוב הישראלי, בהפסקת ההסתה היהודית נגד הגוי, הערבי-פלסטיני, ואולי גם נגד ערביי ישראל), אלא שדומה כי זו תביעה בלתי מציאותית.

• אין מה לעשות, אנו מצויים בעיצומו של מאבק לאומי עיקש בין התנועה הציונית-ישראלית לבין התנועה הלאומית הפלסטינית. ה"ההסתה", כפי שאנו מכנים זאת, היא מרכיב בלתי נמנע בגיוס העם והציבור הפלסטיני למערכה. מבחינתם, המאבק עודנו רחוק ביותר מסיום ומפתרון, אנו שומעים לאחרונה דיבורים על אינתיפאדה שלישית, אם לא יושג הסכם מדיני, ואי-אפשר להוציא את ההמונים לאינתיפאדה ללא הסברה ושכנוע.

• עלינו להבין כי סדר הדברים הנכון הוא משא-ומתן והסכם תחילה. הפסקת ההסתה תיתכן רק יחד - ובמקביל - עם שכנוע בהסכם המדיני שיושג.