יש הרבה סיבות לעצור את המרוץ האנרגטי והנחוש של הטכנולוגיה אל הבלתי נודע, אך אין מספיק כוח בעולם לתקוע שלט עצור ובוודאי לא לאכוף על הקהילייה הגלובלית שיצייתו לו.
הוריקן "קטרינה" רשם את ה-29 באוגוסט 2005 כאחד מתאריכי האימה על לוח אסונות הטבע של דורנו. הוא גבה רשמית 1,836 קרבנות, הרס למעלה משמונים אחוזים מן העיר ניו אורליאנס בלואיזיאנה, הקציף את גלי הים שחדרו עד קרוב לעשרים קילומטרים לתוך היבשה ואין מאז בעולם מי שלא חושב ברצינות כי על האדם לסגת מרצונו מערי חוף שלא יעמדו, בפני זעף איתני הפלנטה.
האדם האינטליגנטי אינו מייחס חשיבות מכרעת לעובדה כי ההוריקן חזק ממנו. ב-13 בדצמבר 1971 הכה הציקלון "בולה" בפקיסטן ובמה שהיה בינתיים לבנגלדש והטביע במים ובבוץ 300,000 איש. אך הטבע המציג את אונו הנורא לראווה במזרח הרחוק אינו משכנע את הציביליזאציה המערבית, מפני שבעיניה המזרח הרחוק נועד מבראשית למות באסונות, ולואיזיאנה האמריקנית לא חשבה כמובן שיש לה מה ללמוד מ"בולה".
ב-2004, שנה לפני ניו אורלאנס הכה מגה-צונאמי את האוקיאנוס ההודי וסחף עימו על-פי פנקסנות הסטטיסטיקות הקרות 230,210 איש ואישה ועולל למצולות התופת. אולם למרות זאת, אף תחנת כוח גרעינית שהייתה בנויה על החופים לא נסגרה בשום מקום בעולם המתועש ולא פורקה. בינתיים יפן אינה יודעת, או אינה אומרת, או גם לא יודעת ולא אומרת, מה מתרחש בכורים שנפגעו ועלו באש או נפגעו בפיצוצים זורעי אימה.
רעידת אדמה של 9.0 או אולי אף יותר בסולם ריכטר מקטינה את קומת גאוותו של האדם לאפס בסולם איתני הטבע, אבל חוץ מהצהרות שהן אולי היסטריות ואולי תקשורתיות על עצירת תוכניות הפיתוח של אנרגיה אטומית, אין סיכוי כי הטכנולוגיה תעמוד לרגע מלכת.
לא רק הכסף מצליף בטכנולוגיה. גם הצמא הגנטי לקדמה ובמטרה להגיע גבוה יותר, רחוק יותר ומהר יותר מצליף בה. אי-אפשר לשכנע איש לא לפתח מכשור רפואי חדיש רק מפני שעלותו הופכת את הרפואה ליקרה מדי בעבור האדם המתרבה והמאריך ימים בעולם. צו הפיתוח הוא צו אלוהי שירד לעולם בשעה שנפח אלוהים רוח חיים בנשמת אפו של האדם. אין בכתובים עדות כי הבורא הזהיר את האדם כי הטכנולוגיה היא מאיץ אצילי אל קץ האנושות.
היום כשזה ברור כמעט לכל בר בי רב, הקדמה נשבעת כי יש בידה היכולת להמציא טכנולוגיה שתעצור ותרסן את עצמה, אך היא נשבעת בשפתה ומבטלת בליבה. היא יודעת כי היא לא תציל את האנושות מן הקדמה אבל היא לא תבגוד בה.
הדבר הקל ביותר והקרוב ביותר היום להלך הנפש של האנושות הנפחדת, הוא להתנבא כי הבלתי אפשרי היא האפשרות היחידה העומדת לבחירת הממשלות והמדינות. זה מין "כאילו" מנחם. מה משחרר יותר את האדם רדוף הפוביות מן הפחדים מאשר ההבטחה החלולה כי ממשלה שלא יכלה למנוע דליפת באר נפט לתוך מימי מפרץ מקסיקו תשתחרר כבר מחר או מחרתיים מן התלות המחליאה כלכלית פוליטית וקיומית בנפט. זה לא קרה. זה לא בפרטיטורה של "יס ווי קן".
הפייסבוק רוחש בוחש ב "אי לייק" האומר יישר כוח לכל מי שקובע כי האירוניה היא הכוכב הגדול של האסון ביפן, המדינה היחידה שהועלתה על מוקד האטום במלחמה ועתה הקורבן העולה על מוקד האטום לצרכי שלום. "לסגור", אומרת הרשת, אבל זה לא יקרה. העולם לא יסגור את תחנות הכוח שלו רק מפני שרעידות אדמה הקורות אחת לתקופות ארוכות הכו את האנושות בתדהמת האירוניה.
בין האפשרות לעצור ולסגת לגבולות העתיקים של הציביליזאציה הפרימיטיבית לבין השקעת עוד אנרגיה בעלת פוטנציאל מזהם כדי להבטיח את המרוץ של הקדמה, תבחרנה ממשלות העולם במרוץ. הן יודעות כי בכך הן תורמות למהלך שבסופו יביא עלינו הבלתי נמנע.
האופטימיות צריכה להתרגל להתקיים בגבולות של זמן קצוב. היא אינה יכולה להרשות לעצמה אופטימיות אינטליגנטית הפרושה מכאן ועד נצח נצחים. האופטימיות התמימה לא תיעלם עם זאת מן העולם, כי גם עליה כמו על הקדמה אין האדם מוותר, אבל על סופה, כמו על סוף הקדמה מרחפת גזירת המפח.
הנחמה הגדולה היא שאולי יחדרו לתוך זירת האנושות הרהורי תשובה שירסנו ולו במעט את חטא היוהרה משולח הרסן של האדם. העוצמה התנ"כית של איתני הטבע, באוויר בים וביבשה, המעוררים בהכרח הרהורים על גבולות הכוח של הפיזי באדם ההוגה והמתח בין כושרו האינטלקטואלי המופלא לבין רפיון יכולותיו הגשמיות, מציבים את ילודי האישה בפני ההכרח לגלות יבשות של קיום מעבר לקיום הארצי הידוע לנו. אין לנחמה הזאת מימד דתי במובן השגור של המילה. היא כולה בתחום של חיפוש וחשיפת המשמעות האוניברסאלית של הקיום האנושי, כאן ואלי מעבר לכאן.