אין זה סוד שממשלת נתניהו נשענת על קואליציה יציבה וחזקה - מהחזקות שהיו כאן בעשרות השנים האחרונות. אלא שמאז שהוחלט להגיש נגד
אביגדור ליברמן כתב אישום כפוף ל
שימוע - התחזקה הקואליציה של נתניהו לעוצמות שהיו נחלת ממשלות מפא"י בשנות החמישים. כי אין שום סיכוי שליברמן ומפלגתו יפרשו מהממשלה בתקופת השימוע (שאמורה לארוך שנה לפחות).
ראשית, אין לחשוד בליברמן שהוא מתעב את הכוח והשררה, ומכיוון שייתכן מאוד ששנת השימוע תהיה לו למעשה השנה האחרונה בעמדת כוח שכזו, שלאחריה הוא ייאלץ להתנזר מהשררה - לפחות למשך כמה וכמה שנים - אך אנושי הדבר שהוא ירצה עתה להמשיך ולאחוז בעמדה הזו ככל שרק יוכל.
ומה שלא פחות חשוב: ליברמן יודע היטב מה שיודע כל ילד, והוא שעדיף מבחינתו לקיים את השימוע מעמדת כוח של שר בכיר - בוודאי שר שמפלגת המריונטות שלו שולטת בכמה עמדות קואליציוניות נחשבות כגון השר לביטחון פנים, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת ועוד.
ובוודאי כך הדבר אם במהלך השימוע ייכנס ליברמן למשא-ומתן עם הפרקליטות על עסקת טיעון כלשהי.
וכך, כל מה שנזכה לו אפוא בשנה הקרובה הוא פה ושם פעולות והתבטאויות עצמאיות של ליברמן מסוג אלה שנתקלנו בהן בחודשים האחרונים - אבל לכלל פרישה הדבר לא יגיע.
וכשזו תמונת המצב, נשאלת השאלה - מה שימוש יעשה נתניהו בכוח הפוליטי הזה שהתגלגל לידיו? האם הוא ינצל זאת לקידום ושדרוג מצבה של המדינה? או שהוא סתם ישכב על הגב ויתכסה עם הבטן?
