נרי אבנרי - הגזמת!

נדמה שאבנרי ניסה להעביר מסר גדול יותר, בקול ענות גבורה, אך הסתיים בקול ענות חלושה; אין ביקורת עניינית אלא משהו בסגנון של 'יאללה נמאסתם' כמעט שכונתי. אולי האווירה החיצונית שנוצרה סביב משפחת שליט נמאסה מכיוון שהיא מלווה גם בתעמולה פוליטית מכוערת של 'הקרן החדשה לישראל' בדרכה הקוסמופוליטית (כך כתוב באתר: "الصندوق الجديد لإسرائيل" :Nif) אשר רוצה להיתפש כהומאנית גם על-ידי תמיכה בארגונים ערביים הפועלים נגד צה"ל. אבל לא הוסבר ממה באמת נמאס: מ"ההפחדות והאיומים", ממפלגת העתיד, מסבא מודאג? אולי משפחת שליט נמאסה על אבנרי. עם זה אפשר לחיות, אך עם ילד חטוף קצת קשה יותר, נדמה לי. "גלעד יכול היה להיהרג. זה מה שקרה לשני חיילים שהיו איתו ברגע החטיפה. מישהו זוכר אותם?", כתב אבנרי. ובכן, אין צורך לעשות תעמולה למתים, אך מדוע יש להשוות בין השניים? האם בגלל שפאבל פלוצקר וחנן ברק ז"ל "נמצאים מתחת חצי טון שיש", כפי שכתב אבנרי באופן וולגרי ובוטה, משפחת שליט צריכה להרפות מהתעמולה שנמאסה על מר אבנרי? מה הטעם בתזה המנותקת שהורי ההרוגים "היו בשמחה מוכנים להתחלף עם נעם ואביבה שליט"? רק רשעות שמקורה בהסתה תוביל למילים בלתי ברורות אלו. הביקורת היחידה שיש לי אל הציבור מקורה בצביעות. בכל פעם שגלעד שליט מוזכר (מדרשות ברי-מצווה ועד טקסי חינה או חתונה) יש להזכיר בנשימה אחת את שאר שבויי ונעדרי ישראל. אין ספק שגם פה האווירה התקשורתית ניצחה, והשכיחה את שאר שבויי ישראל. "הקביעה של הסב לפיה ראש הממשלה בסירובו, גוזר את דינו של גלעד למוות, היא ילדותית, שקרית, אגואיסטית, מניפולטיבית בזויה ומכוערת", חטא אבנרי במאמרו המוזר. חטא עוד יותר שבחר להתנגח באדם קשיש ובאם מודאגת באופן אישי. "המאבק למען גלעד, חרג מפרופורציות", קבע אבנרי ולא קבע מה הן הפרופורציות "המותרות" במד המיאוס הפרטי שלו. הדעה של אבנרי חרגה מפרופורציות. דעתו האישית הייתה יכולה להישאר במגירת הדעות, אך כשיצאה, הפכה לילדותית, אגואיסטית, בזויה, מכוערת ופחדנית. והפחדן בעת הזו - מוטב שיידום.