אינני יודע בוודאות מוחלטת מה עמדתם של מרבית האזרחים לגבי מערכת החינוך. הנחת היסוד של מאמר זה היא שבישראל מערכת החינוך, ששמה נישא לשווא, נתפסת בעיני הציבור הרחב כבייביסיטר של המדינה. יש כאן את כל המרכיבים של כישלון ידוע מראש וכול הניסיונות להחיות את המערכת הזו לא יצליחו. רק דבר אחד יציל את מערכת החינוך בישראל: מהפכה אמיתית שלא רק יוכרז עליה בפומפוזיות ומסיבות עיתונאים אלא תיושם, הלכה למעשה. לצער כולם, מערכת החינוך ידעה רפורמות רבות בעבר אך אף אחת לא יושמה במלואה, וודאי לא במתכונת שהוגיה המליצו. ובדיוק כאן טמונה כל הבעיה של מערכת החינוך, אם כי ראוי להיות הוגן ולטעון שכל המערכות הציבוריות סובלות מאותה הבעיה: אין תכנון לטווח ארוך, אין תהליכי קבלת החלטות מסודרים, הכול מיידי ומאולתר כלאחר יד, פופוליזם זו, מינויים בלתי ראויים בעליל עם זיקה פוליטית כזו או אחרת וכולי. האם באמת חופשת הקיץ ה"ארוכה" כהגדרתם של גורמים שונים, כולל אלה שמינו את עצמם מומחים למערכת החינוך, עילויים בהוראה או אשפי הדידקטיקה והפדגוגיה, היא הבעיה המרכזית של מערכת החינוך? כנראה אין גבול לציניות והבורות. החופשות בישראל אינן יוצאות דופן לעומת מדינות ה - OECD. ישראל נמצאת במקום טוב באמצע. הפרדוקס הוא שבמדינות מפותחות ממש, מספר ימי הלימודים בשנה אינו עולה אלא קטן משמעותית מזה של ישראל. כך למשל בפינלנד, באוסטריה וכד'. הממוצע האירופאי הוא 182.83 ימי לימוד לבתי-הספר היסודיים, 181.33 לבתי הספר התיכוניים. בארה"ב מספר ימי הלימוד בשנה הוא 180 בלבד. בישראל אם כן, יש יותר ימי לימוד מאשר הממוצע האירופאי, כלומר 220. לעומת זאת, הישגים הלימודיים באירופה הרבה יותר משמעותיים מאשר בישראל אשר ממוקמת בשורות האחרונות של הטבלה. כל מי שמבקש לטעון שישראל חייבת להיות יוצאת דופן ולקצץ בחופשות עושה זאת לא מתוך קינאה, בורות, ומעל הכול, משום המחיר הזול שמערכת החינוך בישראל גובה עבור עשיית בייביסיטר. אודה בבורותי: מעולם לא קראתי שהורים במקום כלשהו בעולם הנאור ביקשו לקצץ את החופשה בקיץ משום ש"אין מה לעשות עם הילדים" או "העלויות הן גבוהות". אשמח אם הקוראים יפנו אותי למקורות בעניין זה במדינות העולם הנאור. אם הלמידה היא הדלק המניע את הנהגת ההורים והעומדת בראשה (מעולם לא שמעתי שיש בחירות לארגון זה אף על-פי שגם אני הורה שילדיו עברו את מערכת החינוך!), איך יסבירו את העובדה שבמערכת החינוך העל - תיכונית החופשה הרבה יותר ארוכה בקיץ? מערכת החינוך האוניברסיטאית בישראל היא בין המובילות בעולם, לפחות חלקה. ראוי, אם כן, להעיר ולהאיר: אין קורלציה הכרחית בין מספר ימי הלימוד לבין הישגים. קיימת קורלציה מרבית בין הדרישות הלימודיות, הדרישות מתלמידים, ממורים, תוכניות לימודיות, משמעת לימודית לבין הישגים. אלה נמצאים בתחתית סולם העדיפויות של החברה הישראלית. מי שמכיר היטב את מערכת החינוך יודע שהדרישות הן מינימאליות, הרמה היא בינונית ומטה, חלוקת המשאבים בלתי נכונה בעליל, משמעת שאינה קיימת, התערבות של הורים ולא מעורבות, והדובדבן שבקצפת, סיסמאות נבובות כמו "בגרות לכול". ערכים, חינוך, התאמה למציאות של תוכניות ודרכי הוראה, אינם קיימים כיום במערכת אלא ככרום דק המכסה על המחדלים. והתייחסות קצרה לביטול של ביטול החופשה בקיץ. ועדה מכובדת ישבה שנה ויותר על המדוכה, חשבו על הכול, התעמתו והציעו, ולבסוף הגיעו להחלטה. רק דבר פעוט אחד שכחו: אף לא אדם אחד היה מוכן לוותר על ימי חופשה המגיעים לו מכוח הסכמים קיבוציים ולתרום אותם לאחרים. היה ברור שאם רוצים להחיל את הקיצור משנה זו, חייבים לשלם על כך למורים, עובדים וכולי'. נכון שיש תככים פוליטיים ומעשים בלתי אחראיים, אך בכל זאת היה מביש לראות את שר החינוך על סף דמעות. מי שרוצה מערכת חינוך כפי שמגיעה לכול תלמידי ישראל חייב לערוך רפורמה מעמיקה ורחבה כפי שהוסבר לעיל. מי שרוצה להתחיל בקיצור חופשת הקיץ עושה זאת ממניעים זרים ורצון להעסיק בייביסיטר זול. מתברר שזה לא עובד.