|
תאריך:
|
22/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
22/06/2011
|
הצטרפו מחר ל"שיירת ההצלה" לספריית קריית-שמונה! |
|
1 |
|
תגובה |
|
צנחן | 22/06/11 14:15 |
|
|
וואוו איזה אומץ.איזה הסתערות...תגיד מר רז שום דבר אתה לא מסוגל לעשות לבד??תמיד להיות בעדר??חדל אישים שכמותך.יש מתנות שלא מקבלים מאוייבים ואני מקווה שתושבי קרית שמונה יבינו זאת בזמן.כאילו שגרוסמן הגאון לא יכול הייה לשלוח לפני כן שני עותקים מספריו .אבל אם מתגלית סיבה למסיבה אז למה לא??יאללה נקווה שנראה ארבע מאות אלף איש .ממש כמו במיתולוגיה ההיא.בבניין ירושלים ננוחם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צנחן |
|
|
2 |
|
נכון |
|
דוריאן | 22/06/11 14:26 |
|
|
נכון, לא להיות עוד פעם טמבלים.... לא לתת להבטחות המגוחכות ול"סמפטיה" הניגרת של ראש הממשלה ושריה להטעות אתכם. מי שלא חושבים שתרבות לכולם היא אחריותה של המדינה/הממשלה, מי שחושבים שמשאבי המדינה שייכים להם ולחבריהם העשירים ולא לאזרחי ישראל כולם - לאילו אי אפשר להאמין שישנו משהו בעשייה שלהם למען אזרחי המדינה. לכן צריך לעצור אותם מהעלמת העין, לדאוג שהם יישירו מבט ויבינו שזו אחריותם - שתפקידם הוא לדאוג שלכולם תהיה תרבות, ושלכולם יהיו חוגים, ושלכולם יהיה ניהול עירוני שדואג להם.
כל הכבוד ליוזמה, ולו תהיה זו עוד פעולה בשרשרת של אזרחים שאומרים לממשלה בעוצה ובכוונה רבה מה הם מצפים ממנה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דוריאן |
|
|
|
|
|
שהבולדוזרים של המנוולים האלה עלו עליהן? ובתי הספר? והאולפנות? וישיבות ההסדר? והמכינות הצבאיות?
משתתפי השיירה הזו זו חבורת רשעים, שונאי ישראל, חסרי אנושיות. ואם הם רוצים ספריה בקרית שמונה, שיקחו מן הקבוצים את כל הכסף שהשקיעו חקלאי גוש קטיף, בכיסוי החובות של "אנית הדגל" של המדינה שהשמאל בנה, ויסייעו לספריה המשרתת אותם לתפקד! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
3 |
|
|
איך באמת קשור נתניהו לספריה בקרית שמונה?
ואם הצלחת בכל זאת לקשר אותו זה די מסביר את מצב החינוך בארץ שבמקום לחנך וללמד זה מה שאתה עושה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכס קרייניס |
|
|
4 |
|
|
מה הקשר, טינופת, בין הספרייה באריאל לספריה בקרית שמונה. בולשביק מאוס,אני רוצה לראות, אם מישהוא היה מעז לסגור את הספרייה ברמת אביב, או בתוכנית ל', או בצהלה, או בטלבייה בירושליים... מה שבטוח כאשר קראתי את תחילת הכתבה, תמכתי בכל הנאמר במלואו. עד שהבנתי, די מהר, שכל מטרתה של הכאילו תמיכה בקריית שמונה, זה לעשות הון פוליטי למחנה הסמול הקיצוני. אם אתם , רוצים לעזור באמת לקריית שמונה, אז תפנו את הכסף המזוהם של הקרן החדשה לחיסול ישראל, למען שיקום הספרייה, וכך תטהרו את עצמכם לפחות חלקית. מאידך אם תעשו את זה, התמיכה של האיחוד האירופי תיפסק, כי הם מעוניינים בחיסול המדינה מבפנים, ולא בבנייתה. ====
כל ביקורתי זאת, אגב, לא פותרת את ממשלת ישראל, הרופסת והכושלת, ברשות גדול המאוננים בפוליטיקה הישראלית, ביבי שקרנייהו, מלפתור את המצב. מה שבטוח, אם קריית שמונה היתה עיר חרדית, שר הפנים בעל משרד עתיר תקציבים (השלישי בגודלו) היה דואג להם מייד.... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מטאטא |
|
|
5 |
|
|
|
|
6 |
|
|
קרית שמונה היא דרומה של סוריה,והיא יושבת על אדמה כבושה.
איך רוצה נפתלי רז לנסוע ולהזדהות עם יהודים כובשים?
קרית שמונה צריכה להתפרק מנכסיה,ולהשיב את האדמה הקדושה לבעליה החוקיים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רונן גולדשטיין |
|
|
7 |
|
|
שתושבי קרית שמונה הם אספסוף נבער שמאמין "לדאגה" שלו לספריה שלהם. הטמבל עוד לא הבין שהוא אולי יעזור להם להשאיר את הספריה פתוחה,אבל המהלך לא יביא לו קולות למפלגה השמאלנית קיצונית שלו מקרית שמונה.מקסימום הוא יעזור להם לספריה,אבל ביום הבחירות האנשים החכמים שמתגוררים בקרית שמונה יצביעו הפוך ממי שהם יודעים שחושב עליהם שהם אספסוף נבער. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רונן גולדשטיין |
|
|
8 |
|
|
לרבים צבט בלב, אחדים גם עושים מעשה. יפה אתם עושים, רז. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טוביה ברזאני |
|
|
9 |
|
|
תגידו יש לכם פח אשפה במקלדת, או בפה? מישהו מכם עשה פעם משהו שווה למען אנשים אחרים? עם כל הצחנה שאתם מפיצים, סביר שאנשים מסתלקים מכם.
כמה טוב שיש מי שעושים משהו טוב למען אחרים ולא מתעסקים בלטנף את העולם.
. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גיליה |
|
|
10 |
|
|
והמשתתפים, כדי להבין לאן נושבת רוח העיוועים.
קחו, לדוגמא, את גרוסמן -
".... למתנחלים "אין צורך בתרבות", הם מדברים עברית קלוקלת, נהנים מהומור "גלותי ישן" ואין להם ספרים "מלבד ספרי לימוד דתיים", המחמירים את הברבריות של בעליהם במקום להפחיתה. הדימוי, בסיכומו של פרק ארוך זה, הוא של "טרוריסטים פוטנציאליים [!] המתנדנדים עתה מעל ספריהם". לגבי גרוסמן, הטרור המשוער של יהודים חמור הרבה יותר מן הטרור המציאותי של ערבים.
"... גרוסמן מגיע לאוניברסיטת בית-לחם, אחת האוניברסיטאות המתוארות כשלוחות של מדינת אש"פ. למרות שהוא מודה כי האוניברסיטה היא "מעוז של החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין", אין הוא רואה כאן טרוריסטים מתנדנדים מעל ספריהם, אלא דווקא תמונות אידיליות, המזכירות לו "מראות של בית-הספר של אפלטון באתונה". גרוסמן, העולה על גדותיו מרוב חיבה ולהיטות לייחס למארחיו מניעים נשגבים, מוכן עתה לסלוח גם לקוראים ספרי דת. אין הוא מגיב בנחרת-בוז או בגיחוך לדבריו של הפרופסור לאנגלית באוניברסיטת בית-לחם, המייחס את הרגישות העליונה של הערבים למקצב הלירי של השירה האנגלית "למקצב של הקוראן הזורם בדמם". יכולתו של הסופר לאתר גזענות ממרחק רב בהימצאו בין יהודים, נחלשת מאוד כאשר מתעוררות תכונות גזעניות עתיקות יומין בבית-לחם".
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
11 |
|
|
".... למרות שאיני מאמין בקיומו של אלו-הים הפועל בהסטוריה... ההחלטה על ההסכם עם הפלשתינים הצליחה, בגלל שהיא מוסרית יותר.... נצחון מציאותי נובע גם מכח מוסרי, מפלתו של היטלר(!) לא היתה רק בגלל חולשה צבאית.. צריך, למען טובתו של השלום עם הפלשתינים למצוא דרך מכובדת ומוכרת להשאיר אתכם כמיעוט בעל אזרחות פלשתינית וישראלית במקומותיכם, אולי תוך ריכוז בכמה ריכוזים גדולים יותר... לכם יהיה תפקיד של שמירת התודעה הארץ ישראלית בחלקים אלו של המדינה הפלשתינית (מה שקרוי אצלכם "לב" הארץ...), כשם שהערבי בסכנין ובאום-אל-פאחם שומר על תודעת פלשתין שם. קיומכם כאן יהיה גם ערובה כנגד חלומות של אוטונומיה בגליל, חלומות שיש להצמית מראשיתם, רוב ומיעוט פה, רוב ומיעוט שם" (א"ב יהושע, "נסו להשתלב בשלום, "נקודה", מרחשון תשנ"ד, אוקטובר 1993).
בינתיים עלה א"ב במדרגות המוסר, הוא כבר אינו מציע מחנות ריכוז ואזרחות זרה לשבי ציון, שריד גולה ממארת, גם על הסימטריה של רוב ומיעוט פה, רוב ומיעוט שם, הוא ויתר (בינינו, הם מחזיקים כבר ב – 99.9% של אדמות המזרח התיכון, אז למה לא לתת להם גם את עשירית האחוז הנותרת – "כבשת הרש של הפלשתינאים", כמאמר עמוס עוז, ושלום על ישראל?), היום הוא קורא: "למען ילדיכם, התפנו". כל הכבוד, א"ב.
עכשו, כשברור שהמיעוט פה לא יניח לא"ב לחיות בשלוה בחיפה, הוא אינו צריך עוד לבני ערובה אצל הפלשתינאים, ויכל להגשים את חלומו המוסרי, להפוך את לב ארץ ישראל ליודנריין, הלוא זו היתה המטרה מאז ומקדם, שהוסוותה בכל צירופי ה"שלום" האפשריים, כי על כל פשעים יכסה ה"שלום".
השלום קרס כמגדל הקלפים המזוייפים שהוא היה, אבל, המהמרים הכפייתיים על חיי יהודים בקאזינו "המזרח התיכון החדש", ממשיכים לשחק בקלף "העם הפלשתינאי" ובקלף "השלום". ו"עמך" עומד נדהם. כיצד "גדולי האומה" ו"אנשי הרוח" אינם רואים את מה שהם, ההדיוטות, רואים בעין בלתי מזויינת?
מה ש"עמך" אינו מבין הוא, כי נמושות האומה ורועי-הרוח כן רואים; יתר על כן, הם בעלי התכנית, בתוכה אלפי "הוכחות לצורך בשלום", משל, לא השארנו ששה מליוני הוכחות על אדמת אירופה. הדרך היחידה שהיהודים יכולים להתקרב בה לשלום, הוא חיסול האויב, על כן אין כל סיכוי שמדינת שלוםיאל תנקוט בצעד זה, כי השלום אינו מטרה אלא אמצעי סמנטי רב עצמה, להחזיר לשמאל את שליטתו המלאה על גופו ונשמתו של העם.
זה התחיל עם השבועה: "עולם ישן עד היסוד נחריבה". ב"ארצנו הקטנטונת" והנוסטאלגית, נראתה הצלחה חלקית. היא מלאה בתינוקות שנישבו, הקו-הירוק היה בבחינת – כזה ראה וקדש. ומכיוון שהיינו תמיד "מדינה במצור", שאויביה עומדים עליה לכלותה, נטלו על עצמם האזרחים מסוג ב', ה"סחטנים", למיניהם, שומרי הגחלת, את התפקיד לשמור על אחדות-האומה, כלומר, להימנע מקריאת תגר על שליטתם המוחלטת של המתנכרים בעם.
ופתאם, כתפוח אדמה לוהט, נפל לחיק הערב-רב נצחון מלחמת ששת הימים, ה"קושאן" קם לתחיה, כך גם היהודים, שנהרו אל מחוזות העולם-הישן, לחברון, לבית לחם, לשכם, לבית-אל, לעפרה ולענתות. מי שהאמינו שהם ואפסם עוד חשו כי הגשמת התקווה בת שנות האלפיים מאיימת על האבסולוטיזם שלהם.
כך התחיל הקרב על ה"שלום", הוא שיתוף הפעולה הישראלי-ערבי לחורבן העולם הישן. "מחנה השלום" לא בחל באמצעים, החל בתעמולה למען האויב, בהתרת דמם של יהודים והקמת צבא מרצחים, דרך כליאת יהודים, בגין הגנה עצמית, החרמת כלי נשק, להגנה על ילדיהם, ושחרור סיטוני של רוצחי העם היהודי, וכלה, באישום ב"הסתה" נגד הקוראים למהרסים ולמחריבים בשמם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
12 |
|
|
ספרו, "אחוזת דג'אני", "מבוסס" על יומנים, כביכול, של קלווריסקי והילד הערבי דג'אני. רק לאחר תביעה נגדו שהגישה משפחת קלווריסקי, הודה שאין שום יומנים של קלווריסקי, בוודאי לא של הילד דג'אני, והבלוף, כשר כמו כל אמצעי השמאל להשמדתנו, נועד להציג את היהודים כרוצחים ואת הערבים כקרבנות.
חשוב שהציבור יידע - כל המשתתפים בעסק הזה, של רז, זו אשפת אדם חסרת כל מוסר וחסרת אנושיות, שונאת ישראל מתהומות הנפש.
מה שבטוח הוא, שאנשי קרית-שמונה לא יפלו בפח המעורר קבס. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
|
|
|
"אחוזת דאג'אני" זה לא הספר שזיכה את כותבו בפרס ספיר ובמאה חמישים אלף ש"ח ע"י מחותנו של יוסף פלביוס שריד?
ואם כן,איך יתכן ששר חינוך בישראל מעניק פרס יוקרתי שכזה לספר שמשכתב היסטוריה? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רונן גולדשטיין |
|
|
|
|
|
ואיך יושב בוועדה קרוב משפחה?
פרס ספיר
הספר זיכה את מחברו בפרס ספיר לשנת 2009. בנימוקי השופטים נאמר:
זהו רומן תקופתי המתרחש בשנת 1895 בפלשתינה ומפליא לשלב מציאות והזיה, סיטואציות קומיות ודרמטיות, רומנטיקה וסרקזם. אמת ובדיה נארגות כמלאכת מחשבת בכל רובדי הספר – מהשפה והדמויות ועד לסיפור העלילה.
"המביא לבית הדפוס", המוזכר בפתיחת הספר, מתעתע בקורא לחשוב כי מובאים בפניו מסמכים מקוריים שנכתבו כביכול על ידי החלוץ חיים קלווריסקי (מרגליות). חלקו האחר של הספר הוא תרגום כביכול מיומנו של הנער הערבי, צאלח דג'אני – תרגום המבקש להישאר נאמן לשפת המקור, ערבית ספרותית עשירה ופיוטית. גדולתו של הרומן היא במלאכת הרמייה הספרותית העדינה והמסעירה לכל אורכו.[4]
בגלל חשד לניגוד עניינים של יו"ר ועדת הפרס לשנת 2009, יוסי שריד, החליט מפעל הפיס לבטל את כל הליך בחירת הזוכים, ובכלל זה את זכייתו של אלון חילו.
[עריכה] ביקורת פוליטית
כדברי מחברו, הספר "נוגע בנושאים פוליטיים בוערים, כמו הסכסוך היהודי-פלסטיני". לפיכך אין פלא שהספר זכה לא רק לביקורת ספרותית, אלא גם לביקורת פוליטית.
אריק גלסנר[3] טען כי יש בספר "מעשה חנופה ועיוות מוסרי" בהצגה של היהודים כבר בתקופת העלייה הראשונה כחזקים ורשעים ושל הפלסטינים כחלשים וצדיקים, תוך התרפסות כלפי אגף באינטליגנציה הישראלית המדגיש את הפן הקולוניאליסטי בציונות. בנוסף, החזרה אל ראשית הציונות היא לטענתו אסקפיסטית, "כיוון שהמחשבה שהכל רקוב היא האליבי המושלם לאי עשייה".
הסופר אהרן מגד ביקר גם הוא את התמות המקופלות בספר ועל אף ששיבח את איכותו הספרותית, כינה אותו "רומן אנטי ציוני מובהק" שהיהודים מוצגים כרשעים ומכוערים והערבים כמעט כולם יפים ותמימים[5].
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
דודו אלהרר
אנשי "שלום עכשיו", ארגוני זכויות האדם, אנשי הרוח, הסופרים והאמנים, דויד גרוסמן, עמוס עוז, א.ב. יהושע - איפה כולם? לא שמעו על הטבח בסורים? לא רוצים שלום? אתם חשים צער כלשהו או לפחות בושה קטנה? חֶרְפּוֹנֶת קטנטונת? אולי תביעו איזו חֲרָטוֹנֶת?
|
|
|
|
|
|
מנחם רהט
העיתון הפוסט ציוני שהזהיר בצדקנות מפני השתלטות אוליגרכים על התקשורת, התמסר לאוליגרך בית ספר לצביעות
|
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
האם נידונים אנו לחזור על שגיאות העבר שוב ושוב? אולי עדיף לנו לאמץ את אמרתו של גודריאן, בשינוי אחד: אין הכרעות סופיות ואין מצבים נואשים, יש אנשים מיואשים ויש אנשים הנחים על זרי הניצחון. אלה ואלה מאיימים על קיום מדינתם
|
|
|
|
|
|
יורם דורי
בימים אלו עלינו לצאת מקופסת הקוטג' ולהסתכל אל עבר המחר העולמי עשור או שניים קדימה משבר המזון ומשבר הבריאות קשים מעט היום, אבל יהיו קשים עוד יותר בעתיד בימים אלו, של ועידת הנשיא, ראוי להתרכז במציאת פתרונות יצירתיים לשתי תופעות עתידיות אלו - בזכות המוח היהודי
|
|
|
|
|
|
הרב הרצל קרנץ
שגרירי ישראל בארה"ב, אז כמו היום, אינם מראים כל עניין להתערב במאמצים לשחרור יהונתן פולארד מהכלא האמריקני. למעשה, העניין הוזנח מצידם לחלוטין המשך הימצאותו של פולארד מאחורי סורג ובריח משמרת את להבות האנטישמיות כלפי יהודי ארה"ב
|
|
|