המטיף המשחית

"יש לי חדשות טובות בשבילכם, הרוב הגדול של היהודים הישראלים והרוב הגדול של הערבים הפלשתינים יודעים שבסוף היום הארץ תחולק לשתי מדינות נפרדות, האם הם שמחים לגבי זה? לא. האם הם ירקדו ברחוב? לא. אבל הם יודעים. החולה מוכן באי רצון לניתוח, אבל הרופאים הם פחדנים", [...] "להפסיק לנופף באצבע ולהטיף אלא לשאול מה לעשות כדי לעזור לשני הצדדים. לא לבחור בין להיות פרו-פלשתיני או פרו-ישראלי אלא להיות בעד שלום" (עמוס עוז, ועידת הנשיא, יום ד', 22.6.11). השאלה הגדולה היא מי עורך את "החדשות הטובות" שמגיש לנו הסופר החשוב הזה? מי התחקירנים שבדקו והצליבו את המידע עד לניסוחו הסופי המוצג כעובדה נחרצת שאין עליה עוררין? איך נקבע המונח "הרוב הגדול"? אפילו סקר המצביע על התחושות של הציבור בנקודת זמן מסוימת לא הוצג. דברים בעלמא. זה לא עולה כסף להפריח שטויות שאין בינן לבין המציאות לא קשר ולא זיקה. ולא רק בעובדה מצוצה עוסק הסופר הזה, הוא גם יודע מה תהיינה התחושות של "הרוב הגדול" מכאן ומכאן - שמחה לא תהיה ואפילו לא ריקודים. אבל תהיה הידיעה שבסופו של יום כלשהו הארץ תחולק לשתי מדינות נפרדות. לְמה התכוון הסופר במשפט "החולה מוכן באי רצון לניתוח, אבל הרופאים הם פחדנים"? אין זאת אלא אבחנה של הסופר שארץ-ישראל היא ארץ חולה הזקוקה לביתור בשביל להמשיך להתקיים בשני חלקים. הפעם הוא מדבר לא בשם רוב בני האדם אלא ממש מגביה עצמו מעלה-מעלה נאום ההרים והגבעות, השדות המוריקים ומדבר השממה. ומי הם "הרופאים הפחדנים"? כמובן, אלה הם המנהיגים הנבערים שאינם שומעים את אנקת האדמה והמיית ההרים כמותו. זו הסיבה שהזמינו אותו לדבר בפני מועצותיהם. אבל אל חשש, כפי שהמציאות בזה לאיש עשרות שנים וכל נבואותיו היו ונשארו הבלים, אין סיבה להתרגש מאבחנותיו גם לעתיד לבוא. איש מהערבים והיהודים על האדמה הזאת אינו יודע מה ילד יום. אפשר לדבר על שאיפות, כמיהות ורצונות, אפשר לדון במגמות, לצייר תרחישים, אפשר ורצוי לפעול בכיוונים שונים בשביל להאיץ מהלכים. אסור לחשוב שאנחנו יודעים בבירור מה יהיה. אנחנו לא יודעים. גם עמוס עוז אינו יודע כלום על-אף קשקושיו בקלחות. רוב מוחץ של הערבים בחר בארגון החמאס הבוחל בפתרון של שתי מדינות. רוב ברור אצל היהודים בחר במפלגות שמתנגדות לישועתו של עמוס עוז. לא איכפת לו מה חושבים הערבים או היהודים, הוא כבר החליט בשבילם מה הם "יודעים" ושיקפצו לו. הלוואי שהיה שומע בקול עצמו: "להפסיק לנופף באצבע ולהטיף...". מישהו צריך לומר לו ליטול קורה מבין עיניו כשהוא בא חשבון עם "הכיבוש המשחית". יש משחיתים אחרים מסוכנים פי אלף, ואתה, עמוס עוז, בראשם.