לגבי מאבקים כגון דא יש לפנות לפרפראזה על דברי אוסקר ויילד: "מה הנכם אנו כבר יודעים, כעת רק נותר לדון על המחיר". המדובר כמובן במחאת הנדל"ן. שיפטו בעצמכם. המחאות הללו הפכו לנגועות ב"תסמונת הרועה והזאבים", דהיינו - גם אם אפשר והמחאה אותנטית, אינך יכול לבטוח בה ככזו לאור מקרים דומים רבים מדי, אך השנה, אשר נמצאו מובלים על-ידי כוחות רדיקלים-פוליטיים המכוונים להפלת הממשלה על גבם של המוחים. הנחתנו יש לה על מה לסמוך. כפי שהכריז אמש אחד ממארגני מחאת הנדל"ן אפילו בלא שמצמץ: "המאבק הזה הוא לא על הדיור בתל אביב - אלא על הפנים של החברה הישראלית". גם הלעומתיות כנגד חברת הכנסת מירי רגב אשר באה להזדהות עם המוחים, באשר ידועה היא בפעילותה החברתית האכפתית בכנסת למען המתקשים בדיור, מלמדת כי המחאה היא בראש ובראשונה פוליטית נטו, המובלת על-ידי אלמנטים שמאלנים רדיקלים המכוונים במחאה זו לקעקע את הממשלה ולא לפתור בעיה. כמובן שהם רוכבים על כתפי "אידיוטים מועילים" אשר בתמימות-להט-נעוריהם אינם עומדים על הנוכלים והנבזים המסתחררים סביבם. בניגוד ליחס המביש בו התקבלה ח"כ מירי רגב ואולצה לעזוב בבושת פנים, התקבלו הח"כים דב חנין וניצן הורוביץ המזוהים הדוקות עם השמאל הרדיקלי הפנאטי, בברכה ובכבוד-שמאלנים (מלכים). "מוחי הנדל"ן" בחוצפתם כי רבתה העזו לטעון לאחר מכן כי המחאה "אינה פוליטית". כן, ודאי... המאבק יהפוך לצודק ולגופו של עניין רק משישכילו מארגני המאבק האותנטיים להתנער מהטפילים השמאלנים הרדיקלים הרוכבים על כתפיהם ויפנו למאבק צודק נטו. עד אז אל לנו להאזין להם באשר מטרותיהם נלוזות ושלא ממין העניין. עד אז הללו "טובלים ושרץ בידם". ניכרת יד מכוונת עליונה בכל "מתווי הקריסה" לכאורה העוברים בשרשרת אינסופית על מדינת ישראל מאז שריפות הכרמל. איננו יודעים דבר ממוסמך לאשורו, אך חשד מעל לסביר הוא כי במשרדי "הקרן לישראל חדשה" בשיתוף הדוק עם התקשורת, נחרשות מרבית המזימות המטלטלות לאחרונה את המדינה. להלן אך דוגמית "מצגי קריסה" לכאורה שהופעלו במחצית השנה החולפת (החל ב-2 בדצמבר 2010, תאריך פרוץ שריפת הכרמל הגדולה). ישית הקורא ליבו לרצף "ארועי הקריסה" (לכאורה) במחצית השנה החולפת בלבד: 1. שריפות הכרמל - השמאל הרדיקלי רקד על דם קורבנות השריפה על-מנת להכפיש את הממשלה. 2. שביתות המורים – מישהו מאמין כי בעיות החינוך אך הן שהדריכו ציבורים מסוימים בין המורים? 3. שביתת המועצות המקומיות – קן המושחתים הגדול במדינה מתפיח כיסיו ובא בטענות לממשלה על-מנת לקעקעה פוליטית (ראה ערך בוחבוט). 4. הפגנות "שמעון הצדיק" - הפלשתינים אינם מעניינים השובתים, קעקוע הממשלה הוא העניין. 5. גזל אדמות הנגב על-ידי הבדואים – שרלטנים פוליטיים שמאלנים קיצונים רוקדים על פחוני הבדואים. 6. שביתת הנמלים – אינה מוצדקת לחלוטין כי שימשה כלי ניגוח פוליטי נגד הממשלה. 7. שביתת העובדים הסוציאליים – מוצדקת חלקית, אך היוותה קרדום פוליטי לחפור בו נגד הממשלה. 8. מחאת הדלק – מוצדקת חלקית, אך נוצלה במלואה לניגוח הממשלה על-ידי השמאל הרדיקלי. 9. שביתת האחיות – מאבק צודק, ששולהב מעבר למידה לשם הכפשת הממשלה בידי גורמים טפילים. 10. שביתת הרופאים – מאבק צודק בחלקו, נכלולי בחלקו, משולהב מעל המידה במטרה להשחיר הממשלה. 11. המאבק להחזרת שליט – בכך שהסגירה המאבק לכוחות האופל בינינו במטרה לנגח ישירות את הממשלה, תרמה משפחת שליט להארכת שביו של חיילנו ובנה. 12. מחאת הקוטג' - אפשר שהיא וולונטרית (אפשר, אך אשרי המאמין) באשר יוזמת פייסבוק אינה נצרכת לאמצעים מפליגים על-מנת להצליח, למרות שאפשר כי גם בה בחשו גורמי שמאל רדיקלי מבית מדרשה של "הקרן לישראל חדשה". 13. מחאת הדיור – נושא המאמר. המחאה מוצדקת, אך הדרך שבה היא מנוהלת, בשמשה פלטפורמה הנושאת את השמאל הרדיקלי להכפשת הממשלה, מציבה המחאה באור שלילי ופסול. ייזכר הקורא בשני ארועים עוקבים אשר הקדימו את מאבק "מצגי הקריסה" השמאלני רדיקלי להפלת הממשלה אך כשלושה חודשים לפני פרוץ שריפות הכרמל. המדובר הוא בהזמנתם של נשיא מדינת ישראל שימון (הבלתי נלאה) פרס ויו"ר האופוזיציה ציפק'ה ("הנפלאה") שפיצר (שניהם קשורים בטבורם עם מנגנוני "הקרן לישראל חדשה"), לשיחות תיאום בבית הלבן ובמשרד החוץ האמריקני ברבעון האחרון של 2010, לשם ארגון ותיאום ההפיכה השלטונית (פוטש) נגד ממשלתה הנבחרת של מדינת ישראל. שיחות אלו תוזמנו במקביל לשיחות ההכנה להפעלת "האביב המצרי", הפיכה שניזומה, נתמכה וכוונה על-ידי הבית הלבן. לחוסיין אובמה היה חזון: אנרכיה כוללת במזרח התיכון אשר מהשברים והאודים העשנים תעלה אומה איסלאמיסטית חדשה וחזקה יותר, אשר תוכל להוות משקל נגד למערב באורח מוצלח יותר. ישראל, אשר נחשבת אבן נגף ליישום התוכנית ה"גדולה", ובפרט ממשלת ישראל והעומד בראשה, חייבת הייתה ליפול לקרשים, דהיינו - להחליף השלטון בכזה אשר יסגיר את כל האינטרסים הקיומיים שלנו לאומת האיסלאם הסובבת אותנו. ולצורך זה כאמור גויסו שימון פרס וציפק'ה שפיצר. נציין כעובדה, ללא פירושים, כי גם אהוד ברק זומן לשיחות שכנוע מספר פעמים לשם אותה מטרה לוושינגטון וסירב לשתף פעולה עם הקושרים להפלת נתניהו, עובדה שהפכה אותו באותה העת לצנינים שם. לקברניטינו העכשוויים: חידלו מתמימותכם, חידלו מדיצתכם אחר "גיזת הזהב". לא תוכלו לעולם להפיס את דעתם של "משנאי החינם בינינו", אלו מטורללי השמאל הרדיקלי. הללו אינם רוצים בפתרון הבעיות החברתיות אצלנו, הללו רוצים במותכם ובקבורתכם הפוליטית. ברי גם מדוע חברו הזרזירים הללו לעורבים הפלשתינים, שתי הקבוצות חולקות אידיאולוגיה סרבנית עד הקבר (קברנו שלנו). הפלשתינים מחצרצים מדינה פלשתינית אך שואפים ומתכננים את קבורת מדינת ישראל, והשמאל הרדיקלי ה"ישראלי" מהעבר השני מתכנן בדיוק את אותו המתווה, דהיינו - בשם מצוקה חברתית אמיתית או מסוחררת, הרי לגבי דידם של מרביתם, שתישרף מדינת ישראל במידה שלא יוחלף בה השלטון והם יומלכו עלינו. גם המחאה נטו היא בעייתית. הבה ונראה כמה מוחים "צעירים" הגיעו לאוהלי המחאה שלהם עם מכוניותיהם הנוצצות. כמה מוחים כבר חרשו את כל העולם בטיולים בזבזניים. כמה מהמוחים מתעקשים ללמוד ולגור בתל אביב דווקא. ובכן, הבה ונשכילכם: בעולם הרחב, כן, כן, גם במדינות עשירות מונים רבים מישראל, איש צעיר לא יעז לבזבז את כל חסכונותיו לפני שהבטיח לעצמו אפשרות למגורים לתקופת האוניברסיטה ולאחריה. הוא יגור עם הוריו (מקובל מאוד בצפון אמריקה בקרב המעמדות הבינוניים ומטה) ויחסוך מספיק לכל חפצו, שהוא בעדיפות ראשונה - לימודים ומקום מגורים. איש צעיר שאינו יכול להרשות לעצמו מכונית, באשר חייב הוא לחסוך למגורים, ייסע בתחבורה ציבורית, רק בתחבורה ציבורית, ולא יראה בכך כל פחיתות כבוד (נציין כי גם בעלי אמצעים רבים מעדיפים תחבורה ציבורית על נסיעה לעבודה במכונית). איש צעיר בצפון אמריקה שאינו מסוגל לשכור או לרכוש דירה במרכזי הערים, לא יראה פסול במגורים ובלימודים בפריפריה, גם אם זו רחוקה מביתו המקורי אלפי מילין. אבל... בישראל יצרה הדמוקרטיה הפרוצה והמתאבדת שלנו על "זכויות האזרח המעוקמות שלה" הלך רוח של "הכל מגיע לי", "המדינה חייבת לי", "זכותי האזרחית להיות שווה-הכנסה עם שרי אריסון" (למה? ככה אני רוצה). ובכן רבותי, תפנימו: לדרישות-גחמות אלו אין אח ורע בכל רחבי העולם. בדוק. דרישות תלושות והזויות אלו מיוחדות בעיקרן למקום אחד בחלד - למדינת ישראל. למי ששואף לשוויון מוחלט בנוסח קומוניסטי בהכנסה, בהשתכרות, ברכוש - עליו להבין כי בכך נגיע למצב קריסה ודאי, כזה שעבר על רוסיה הקומוניסטית-הסובייטית. מי שחפץ בהזדמנויות התלויות בכישוריו ותגמולו בהתאם, חייב לדעת כי המתווה הכלכלי הקפיטל-סוציאליסטי הוא השקול והמאוזן ביותר הקיים בעולמנו מבין האפשרויות הגרועות. ו-כן, במשטר כלכלי מעין זה אין אפשרות להשיג שוויון כלכלי קומוניסטי לכל (מה עוד שגם במשטר הקומוניסטי היו הלכה ולמעשה מעמדות עילית עשירים והמוני פלבאים-"עמלים" קראו להם בניו-ספיק אורווליאני). ולכן, עלינו לגמור בנפשנו איזה קצה של המקל אנו חפצים לאחוז, באשר אחיזה בשני קצוות המקל אינה אפשרית. לשנות מצב דיור והפיכתו להיות בהישג יד למרבית הדורשים הוא תהליך ארוך שנים. יש להפנים כי גם במצב אידיאלי בו סופקו כל הפתרונות הנאותים, יהיו אנשים בעלי הכנסה גבוהה ואלו עם הכנסה פחותה, אלו עם וילות מנקרות עיניים ואלו עם דירות שיכון או חדר. זה עולמנו, תסתגלו. כמובן, תמיד יהיו הסטליניסטים הבולשביקים בינינו אשר מייחלים לעולם "אמיץ חדש" ו"עולם ישן עדי היסוד נחריבה"... נו, אז שיהיו. ברי כי יש לכל ממשלות ישראל חלק באוזלת היד הנדל"נית באזור גוש דן, המובילה לעליית מחירי הדיור באורח בלתי מידתי. מאידך-גיסא, אין אפשרות להצביע על הממשלה כאחראית בלעדית, אפשר רק חלקית. גוש דן הפך צפוף במידה בלתי נסבלת, הוא הפך להיות אחד מהאזורים הצפופים ביותר בעולם ובאופן אובייקטיבי, עתודות הקרקע באזור זה בפשטות אזלו ולכן התייקרו נכסי הנדל"ן מעבר לכל מידה בהתאמה לחוקי ההיצע והביקוש. כעת הוסף על נתון זה את הנטייה הגלותית היהודית אשר הפכה ישראלית שלא בטובתנו והיא - הצטופפותם של בני ישראל בגטאות, במקרה זה "גטו גוש-דן". שהרי אנו אוהבים את הגטו שלנו "חם, צפוף ומסריח". ניתן לקבוע כבר כעת בביטחון רב כי יהיה הפתרון שתמצא הממשלה אשר יהיה, הוא לא יפתור עד תומו את הביקוש העצום הבלתי מידתי למגורים בגוש-דן, באשר הבעיה בסיומו של יום אינה פתירה בעבור כל החפצים לגור שם. אובייקטיבית, הפתרון אינו נעוץ במציאת קרקעות למגורים באזור גוש דן באשר אלו בפשטות אינן בנמצא, אלא במאמצים לאתר, להפשיר, להוזיל ולייעל תהליכי הפשרת קרקעות ובניית דירות בערי וביישובי הפריפריה, שיפור מתמיד של התשתית התחבורתית, תוך הענקת תמריצים לעוברים והמתחייבים להתגורר באזורים אלו למשך 10-5 שנים ומעלה. נראה כי בממשלה הבינו עניין זה לאשורו ופועלים בכיוון הנכון. אלא מאי? גם אם אותר הפתרון, הרי על-מנת להוציאו מן הכוח אל הפועל תחלופנה מספר שנים. ולכן אל לצעירינו נזקקי הדיור לעצור נשימתם ולצפות להעלאת פתרון-קסם בטווח של מספר שבועות או חודשים, זה בפשטות לא יקרה ולא יכול לקרות. טווח האחריות הציבורית הממשלתית רחב הוא וכולל תחומים שאל לנו לפגוע בהם כמו ביטחון, חינוך, עזרה לזקן, תשתיות וכדומה. ולכן הפתרונות הממשלתיים נמדדים ונעשים לאור האחריות הכוללת, וטוב שכך. כמובן, תמיד ניתן לנקוט באמצעים קיצוניים לפתרון בעיית הדיור בגוש דן. לדוגמה - להרוס אלפי בתים ישנים בני ארבע קומות, עליהם מושתתות העיר תל אביב ובנותיה באורח "בזבזני", זולל קרקע, לחסל את "העיר הלבנה" ולבנות במקומם מאות רבות של מגדלי מגורים. היש מתנדב להוציא החלטה מעין זו אל הפועל? לא סביר ואף פסול בראייה ארוכת טווח באשר לאיכות חיי תושבי גוש דן. לחלופין - ראוי היה כי ערי הפריפריה הנחשבות לדרג השני לתל אביב וירושלים כדוגמת באר שבע, חיפה, אשקלון, אשדוד, נתניה ואחרות ימצבו עצמן כאלטרנטיבה ראויה לחיים בגוש-דן ובירושלים, באשר למדדים נחשבים, כגון: תחבורה, דיור, השכלה על-תיכונית ואוניברסיטאית, מקומות בילוי לצעירים, פרנסה וכדומה. גם ערי הפריפריה הנתפשות כדרג השלישי כדוגמת חדרה, נהריה, כרמיאל, קריית שמונה, טבריה, גדרה, רחובות ואחרות, חייבות להכין תוכניות מתאר לקליטת גלי צעירים ומבוגרים. קליטת העלייה והריבוי הטבעי המתעצם יציבו בטווח זמן קצר יחסית את טבריה וכרמיאל (כפרפראזה) כמקומות הנחשקים למגורים לדור הבא.