אי-אפשר לטעות בשופט שמאי בקר על עברו כפרקליט. באולמו שוררים רוח שלטון החוק, הסדר הציבורי והמשמעת. מסמסי הסלולאריים, קוראי העיתונים, אוכלי המסטיקים, מרשרשי השקיות, המסתודדים למיניהם והרוכנים לעבר עורכי דינם - נקראים לסדר, ננזפים ואף מוצאים מהאולם.
השופט בקר רואה פעולת מיסמוס חרישית בקצה האולם, בלא כל קול. הוא עוצר את הדיון, מסתכל במבט צבאי מצומצם לעבר היושב באולם, מגביה את המצח, ומורה למפריע להפסיק. אחרי פעמיים-שלוש הוא גם מוציא מהאולם. ניכר שהשליטה באולם הדיונים חשובה לבית המשפט.
בעת בה הוא מקפיד על טוהר וסדר אולמו, נדרש השופט בקר לשפוט בעניינם של מפרי מעצרי בית. מדובר בנאשמים שנעצרו עד תום ההליכים ומעצרם הומר בשחרור לבית, בליווי פיקוח צמוד ושלל תנאי מעצר בית וערבויות. ההחלטה המקורית על מעצר הבית ניתנה על-ידי שופט אחר, ובימים שביקרנו באולם השופט בקר בבית משפט השלום בתל אביב הופיעו בפניו אלו שנתפסו בהפרת מעצר בית. דומה שתוכן תיקיו הקרין אף על האווירה באולם - שקט וסדר נדרשים בבית פנימי זה, בשם אכיפת רעיון מעצר הבית.
במקרה הראשון, התבקשה דווקא חלופת מעצר בית לעצוּר, חולה סכיזופרניה צעיר, היות שאסירים אחרים מכים ומתנכלים לו. הוא נעצר בשל חטיפת ארנק, ובעברו חמש הרשעות קודמות. אמו הקשישה של הנאשם, אישה מוכת יום שמנסה לשמור על כבודה ובאה לבית המשפט במיטב בגדיה הפשוטים, מתעקשת להתקרב לבנה ולחבקו, ולהוסיף שהם מתחייבים לשלומו בבית. השופט מורה לה בנוקשות להתרחק מבנה הנאשם, קוטע אותה ולא מאפשר לה לדבר, לא אליו ולא לבנה. "מצבו הנפשי אינו מהפשוטים", מכתיב השופט את החלטתו: "חוות דעת פסיכיאטרית קבעה שהוא כשיר לעמוד לדין, שירות המבחן קבע שחלק משמעותי ממצבו הוא בשל יחסיו הסבוכים עם הוריו. בהיעדר חלופה רלוונטית ובהיותו אלים, ייוותר בכלא. אודה לשב"ס אם יוכל לבחון את השמתו באגף מתאים". לאמא שביקשה להוסיף מילה אמר: "עוד מילה אני מביא את המשמר ומוציאך החוצה".
שלל נימוקי עורכי דינם של מפרי מעצר הבית ססגוני במיוחד. כולם יצאו רק לרגע, רק במקרה, רק לרופא, רק בפעם הראשונה, רק נצפו בטעות במקום אחר. אחד רק ירד להתקנת גז, השני רק קיבל את פני כלביו שחזרו מטיול, לשלישי המשגיחה התעכבה ולכן יצא בלא ליווי, כמובן, כדי לבדוק ששלומה בסדר. היושב באולם מבין עד כמה החופש שלו שברירי, עד כמה כל מעשה נצפה, מבוקר ומפוקח. עד כמה יציאה למכולת להביא חלב אינה טריוויאלית. עד כמה חופש התנועה הוא עניין נזיל. ובידי השופט בקר הסמכות לשלול אף חופש חלקי זה.
באחד התיקים נצפה עצור בית כשהוא מפר את המעצר ומסתובב ברחוב עם כלביו. לטענת עורך דינו, הוא קיבל את פניהם מטיול, לפי הסדרי ראיה שנעשו לגבי כלבים אלו(!), ולא יצא איתם לטיול. כתב האישום הוא בשל נגיעה באף של בחורה תוך קנטור בן זוגה ותקיפתו. הנאשם זועק שהוא כבר שלושה חודשים במעצר בית. השופט נחרץ ברטוריקה שלו: "חסד עשה בית המשפט עם הנאשם כששיחרר אותו". בית המשפט מחלט חלק מהערבות, דורש השלמתה והחלפת המשגיחה, ומקשה את תנאי מעצר הבית. אבל בלא קשר לתוכן החלטותיו, משתמש השופט בשפה קשה בתיאורם של אנשים אלו.
המדינה בנסיבות אלו תמיד תיחשב כהגונה, או כדברי השופט: "המדינה בהגינותה הגיעה להסכמה עם ההגנה על שעת התאווררות יומית בליווי ובפיקוח צמוד. הנאשם מעל באמון שניתן בו". הנאשם בהליכים אלו מובא אוטומטית כעבריין מועד משהפר את מעצר הבית, אף בלא קשר לחומרתן המהותית של העבירות הראשוניות. וככה, עם הפרה של מעצר בית, מכניסים עוד אנשים ל"מעגל העבריינות".
אין למדור כל כוונה לבחינת טיב החלטותיו של השופט בקר. מדובר בהתרשמות חופשית מביקורים באולמו. פעמיים היינו שם, בהפרש של שבועיים, ארבע שעות בכל פעם. אף איננו תומכים בהפרות מעצרי בית עצמן, הגם שהשיטה כולה היא אינטרס כלכלי של המדינה בהפרטה בפועל של בתי הכלא. אולם הרטוריקה של השופט בקר אחידה: לרבות מהחלטותיו הוא משווה נימת עלבון כמעט אישי מהתנהגותו של הנאשם, מהאמון שכביכול ניתן בו והופר.
הוא מקפיד לשדר לשומעיו שהוא רואה בהפרת תנאי המעצר כסטירת לחי למערכת, כעדות לאופי עברייני, אפילו למבנה אישיות, כהפרה של האמון האישי שניתן בהם, כפגיעה מתמשכת מצידם בשלטון החוק. בדבריו לא חס על הסנגורים: "מה נסגר עם מרשך, הוא שם קצוץ על החוק?". באחת ההחלטות הכתיב לפרוטוקול שבית המשפט אינו תמים, ואם הנאשם נתפס רק פעמיים כמי שהפר את מעצר הבית, ודאי היו פעמים נוספות בהן לא נתפס.
יהודה עמיחי כתב את "מן המקום שבו אנו צודקים": "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב / המקום שבו אנו צודקים הוא קשה ורמוס כמו חצר / אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח כמו חפרפרת, כמו חריש / ולחישה תישמע במקום שבו היה הבית אשר נחרב".
השופט שמאי בקר נולד בשנת 1969 בישראל. בשנת 1987 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. עד לשנת 1991 שירת כקצין בצה"ל. ב-1995 סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב והתמחה בבית המשפט המחוזי תל אביב, אצל השופטת ורדה אלשיך, ומשרד עורכי דין. בשנים 1996 עד 2010 שימש כפרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ובשנת 2000 שימש כעוזר היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה. בשנת 2006 סיים לימודי תואר מוסמך במינהל ציבורי באוניברסיטת HARVARD. עם שובו מלימודיו בארה"ב, שימש כאוסף חומר בוועדת וינוגרד, לבדיקת המערכה בצפון. באוגוסט 2010 מונה לכהונת שופט בתי משפט השלום במחוז תל אביב.