"זעקי ארץ אהובה" - אבל לא אצלנו

מתפוצצים טענות שונות נשמעות נגד המחאות ה"בלתי ממוקדות" של הציבור ונגד אמינות ריבוי הגופים המוחים וחוסר הקשר לכאורה ביניהם. דווקא ריבוי ושונות הגופים הם האותנטיות של הכאב. הרבה איפוק וסבלנות נדרשו לכל אותן הקבוצות עד שמגיעה ההתפוצצות לנוכח אטימות המערכות השלטוניות. האם יעלה על דעת מישהו שכשלושה מיליון מנהלים יהיו במדינה שכל תושביה כשבעה מיליון? התשובה תהא - לא. אם כך, כיצד זה שליש מחברי כנסת הם במעמד של שרים וסגני שרים? גם עלויות אדירות וגם דוגמה לניתוק מהציבור. לא צריך היסטריה - אפשר להסתפק בפאניקה עכשיו הממשלה מחפשת רפורמות ופתרונות. בכל כמה דקות עולה פוליטיקאי או "מומחה" ומציע פתרונות קסם. היכן הייתם בכל השנים בהן נדרשו תוכניות שאינן מביאות למשבר? יש שינויים שנראים נחמדים ופופוליסטיים, אלא שעלותם בסופו של דבר תהיה גבוהה מהתועלת ואז, הממשלה הבאה שתבטיח את הכל בבחירות הקרובות תצטרך להעלות מיסים כדי לכסות את עלות הפתרונות. זה שנים שהמדינה זקוקה לשפיות דעת, לאיזון ולאנושיות. להלן דוגמאות לכוונות טובות המובילות למקומות רעים: מע"מ הורדת המע"מ על מוצרי יסוד - מביאי הדוגמאות אינם מכירים את הנושא. באירופה יש מדינות שכנות ויש תחרות! בישראל אין כזו. באירופה יש חשש להונאות ב-60 מיליארד אירו עקב השונות במע"מ. בישראל זהו אחד מחוקי המס היחידים השווים לכל. פרט למוצרי המזון שאינם ירקות ופירות הרי המס הוא לפי מחיר המוצר, ועשיר שרוכש רכב במיליון שקלים משלם בהתאם - בניגוד למיסים אחרים. רוצים להקל על אוכלוסיה מבוגרת, סטודנטים ומעוטי יכולת? אחוז אחד של מע"מ שווה 4 מיליארד שקלים. הפנו אותם בחוק לדיור ציבורי קבלו החלטה אמיצה או בטלו את המע"מ על תחבורה ציבורית בלבד. אז לא צריך מפקחים, לא צריך עלויות. העלות כ-300 מיליון שקל. ואלה יגיעו מהכרה בהוצאות שכר לימוד ואחזקת מטפלת. שכר לימוד, השכלה, והוצאות מטפלת נראה מופרך? מחלקת המחקר בכנסת בדקה את משמעות ההכרה בשכר לימוד והגיעה למסקנה שהעלות למדינה תהיה כ-70 מיליון שקלים. אלא, ששכחו פרט קטנצ'יק - הסטדנטים אינם מגיעים לסף המס. ואם יכירו בהוצאות לאחר תום הלימודים מתברר פתאום כי המדינה תרוויח כ-230 מיליון שקלים לכיסוי המע"מ על התחבורה הציבורית. גם המדינה לא תצטרך לממן שכר לימוד וסטודנט מירוחם יוכל לקבל בבנק כסף שיוכר בעתיד כהוצאה. ההשכלה תעלה ויהיו יותר מורים משכילים. כך גם לגבי עקרות בית שאינן מעסיקות מטפלות ואינן יוצאות לשוק העבודה או אינן מדווחות, שהרי אינן נכנסות למעגל המס. הכירו בהוצאת מטפלת כנגד דיווח לרשויות המס והנה במעגל המשלמים יהיו נוספים. ביטוח לאומי אפילו שהוא נמצא במשרד העבודה ולא במשרד האוצר הוא מזמן מס ולא ביטוח. העיפו את התקרה, קבלו כיסוי רעוע מבג"צ ומנצלים את מעמד הביניים ואת משרתי המילואים. משלמים לפי השכר ומקבלים הרבה פחות לפי שרירות הלב. ביטוח לאומי שהוגדל גובים רק ממעמד הביניים. לקטנים אין ממילא ומהגדולים - כל מי שמשתכר מעל 70 אלף שקל לא גובים את התוספת בכלל. למה? ככה. בית המשפט עומד לצד האוצר הלוחץ וסובר שזה "מידתי". אלא מה, זה לחלוטין לא חברתי ולא שוויוני ולא הגיוני. מכירה כללית של נכסי הציבור זה שנים מושתקת זעקת הציבור נגד רכישת נכסיו במסגרות הפרטה שונות. אם מישהו מביא כסף ממדינה אחרת ורוצה לרכוש בנק יבושם לו. לפחות יהיה כסף נוסף בישראל שיניע כלכלה. אלא, שכאן יש פטנט - הרוכשים מתחייבים באמצעות בטחונות של בנק שעושה זאת בכספי המפקידים - הציבור. ותעזבו אותנו עם סיפורי נוסטרו הון עצמי ועוד שמות מפוצצים. ובמכירה הבאה של הנכסים אותו הבנק שנתן בטחונות הוא הקונה בבטחונות של הבנק הראשון ושוב מכספי פקדונות הציבור. לפחות היה שלטון מרכזי מונע שימוש צולב על חשבוננו וקובע כי רכש ייעשה בכסף שייכנס למדינה ולא שיעשה בה סיבובים המביאים בסוף ל"תספורת". אוכלים את החסכונות והעתיד פעם הפקדנו בקרנות פנסיה שהוגבלו בהשקעות סולידיות והבטיחו יציבות של למעלה מ-80 אחוזים של הכסף. הגיע רעיון "מבריק" שהעביר את חסכונות הציבור, הסיר את מגבלות הביטחון על הכסף ואיפשר השתוללות בדמי הניהול שאכלה כל "רווח" של האזרחים. המרוויחים היחידים הם רוכשי הקופות. המפסידים היחידים הם הציבור שעומד ורואה איך הדירה מתרחקת, איך הרכב מתכווץ, איך הלימודים מכניסים אותו לחובות ואיך הגדלת המשפחה תחזיר אותו להורים. מי יבנה יבנה בית בתל אביב? אלה מילים מתוך שיר בן למעלה מחמישים שנים. כאשר מי שרצה יכול היה להגיע לבית. היום טיפוח הביורוקרטיה חשוב יותר מטיפול בבנייה והתוצאות בפנינו. במדינות שונות בעולם יכולים לבנות בניין בן שלוש קומות בתוך שלושה חודשים ובעלות של 250 עד 300 דולר למטר בנייה. ראו את מחנות הצבא האמריקני ונאט"ו במדינות שונות. אצלנו עלות הבנייה היא כשליש ממחיר מטר אלא שכאשר היא עומדת על 1,000 (!) דולר ועוד שני שלישים אין שום פלא כמה נהנים יש בדרך. אין שום קושי לקבוע כי זוג צעיר עד חמש שנים אחרי הרכישה של דירת יחיד ראשונה יוכל להגיש את עלויות המשכנתה כהוצאה מוכרת. שהרי אם לא יגיע לסף מס גם לא תהיה עלות למדינה. עסוקים ב"דיווח מקוון" - מכוון לחיסול עסקים זה שנתיים עוסקות רשויות המס בתהליכי דיווח שיעלו לאזרחים לפי אומדנים שפורסמו, כשני מיליארד שקלים. אלא, שכל כולם "הוצאות מוכרות", בתוך שנה וחצי הם יופחתו מתקציב המדינה ואז, יחפשו להטיל מיסים חדשים כדי לכסות החוסר. 390,000 עסקים מתוך 430,000 שפועלים במדינה הם קטנים מכדי להקים מערכות מיחשוב ודיווח מיותרות שקיימות רק בדרום אמריקה במדינה אחת. מתוך רצון להיות אור לגויים אנחנו עושים חושך לעצמנו. ועוד לא דיברנו על הרופאים כאבא לבן-רופא, המתמחה באורטופדיה והמלווה (בתמיכה של אהבה וכסף) זה למעלה מעשר שנים את תהליך הלימודים והעבודה בבית החולים, יש לי בעיה להבין איך משלמים 26 שקל לשעה. יש לי בעיה איך מנסים שוב לעבוד על הציבור בהבטחת תוספת לאורך שמונה שנים שתישחק כמעט כולה בשנים אלה. הנימוק הכי מוצלח ששמעתי מהממונה על השכר היה "יש מסגרת תקציב ואי-אפשר לפרוץ אותה". השתכנעתי. שנה והקטן את שכרך ושל עמיתך (שכן עומדים במסגרת התקציב) ואין לי ספק שעוד יישאר לך עודף. כאשר נכנסים לכל עסק בעולם מבינים את היחס והחשיבות של האדם לפי מספר פרמטרים, כמו היכן הוא יושב, כמה שעות הוא עובד, בכמה מעריכים את עבודתו. שכר הרופאים מייצג בדיוק מה חושב השלטון עליהם. באחד הדיונים בעבר, כששאלתי את מי שעמד בראשות נציבות שירות המדינה מדוע לא נעשו פעולות מסוימות הכרחיות לגבי סקטור מסוים, נעניתי: "הייתם תמיד נחמדים, אף פעם לא שבתתם, לא איימתם לא דרשתם...". מדיניות מוצלחת נקבעת ומבוצעת בידי השלטון. אולם הצד השני של המטבע הוא שמדיניות כושלת נקבעת ומבוצעת בידי אותו השלטון. אז חזרנו לזעקת הארץ האהובה. האנשים זועקים ובשלטון ישנים.