צֶדֶק חֶבְרָתִי
סִיסְמָאוֹת נִשָּׂאוֹת בָּרָמָה
קוֹרַת גַּג וְלֶחֶם מִן הָאֲדָמָה
וְהַקּוֹל מְשַׁוֵּעַ לְצֶדֶק חֶבְרָתִי
לְצֶדֶק מָהוּתִי וּלְצֶדֶק אֲמִתִּי
כִּי רַק בְּמִשְׁפָּט נִירַשׁ אֶרֶץ
אִם נִתְנָהֵג בָהּ בְּדֶרֶך אֶרֶץ
אִם נִתֵּן דַעְתֶּנוּ לְסֶבֶל הַפְּרָט
זוֹ מִצְוָה שֶׁמֹּשֶׁה בַּסֶּלַע חָרַט
נָשִׂים אֶת עַצְמֶנוּ שׁוֹפְטִים
נֵהֵא לַחֲלָשִׁים חֶסֶד נוֹטִים
זֶה הוּא צֶדֶק צֶדֶק מֻחַלָט
בְּלִי עִוּוּת אוֹ הַטָּיַת מִשְׁפַּט
רוח איתנה כשיש סדר ומשפט
צו השעה בארץ בתקופתנו הוא הצורך לקיים החוק והמשפט ולסכל מעשי מפירי חוק שבתוכנו בבפנים ולעמוד עמידה איתנה מול אויב שבחוץ. צריך להטות אֹזֶן לאזהרות מפני עוות דין ופגיעה בחפים מפשע ולאטום אָזְנָיִים בפני דוברי שקר מסיתים זורעי פחד ואימה. אין צורך בימינו במלך כפי שנאמר: שום תשים עליך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אָחֶיךָ....לא תוכל לתת עליך איש נכרי..(יז/טו) אך יש צורך בממלכה (במדינה) שבה יִשְׂרְרוּ החוק והמשפט וסדר חברתי ראוי כאשר צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ (טז/כ) . כי רק בעשית צדק ומשפט יובטח קיומה של המדינה. להשגת מטרה זו, על מנהיגנו לסלק את הָאֶגוֹ - הָאָנִי כפי שעשה משה ולתת לקרבניט המתאים להוליך את העם והמדינה בדרך בטוחה אל המנוחה והנחלה. כל אלה ניתן לעשות כאשר רוח העם איתנה. מתברר מלשון הפרשה כי הצלחתנו בישיבה בטוחה בארצנו, אפשריים ובטוחים רק כאשר מעשינו יהיו מושתתים על חוק ומשפט ועל עשית צדק. הפרשה מעמידה בפני הקורא והלומד סדרי שלטון ומשפט, בכל הנוגע לדרך ולאופן ניהול עניני המדינה ועניני העם שבקרבה. משה הוסיף בנאומו לעם לצטט את דברי ה' ואמר: כי ה' צוה על מינוי שופטים שישפטו את העם ויתנו פסקי דין בתחום האזרחי בעיקר וצוה למנות שוטרים שיוציאו לפועל את פסקי הדין שמוציאים או נותנים שופטים אלה. גם בדיני נפשות יכול סנהדרין לפסוק להלקות ולהעניש ולבודד ולגרש ולעתים רחוקות יכול לתת פסק דין מות, אולם יהיה זה נטול ערך אם פסקי הדין שינתנו לא יבוצעו. הביצוע הוא בלשון ימינו ה"הוצאה לפועל" או בפלילים על-ידי כליאה בבתי כלא , אזי בלעדי זאת, כל דאלים גבר וכל איש הטוב בעיניו יעשה.
קבלת חובת קיום הדין מרצון
למרות האמור בפתח הפרשה : שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (טז/יח) כאשר העם יכנס לארץ וילחם כדי לרשת אותה, אלא שצורה זו של שלטון, התקימה כשלטון עצמי בארץ המובטחת, כשקמה ממלכת ישראל והתפצלה גם ממלכת יהודה .משממלכות אלו נעלמו באו במקומן כובשים בזה אחר זה שהכו זה את זה וישבו בה ככובשים במשך תקופה מסוימת עד שגורשו על-ידי כובש אחר. האחרונים בסדרת המעצמות שכבשו את הארץ מישראל הייתה זו האימפריה העותומאנית ששלטה בארץ יותר מארבע מאות שנה. מצב של העדר ישות ממלכתית בארץ נמשך כאלפיים שנה, עד חידוש קוממיות ישראל בתקופתנו הנקראת: שיבת ציון או בקיצור ציונות. אולם למרות שהמסגרת המדינית נחרבה ולא הייתה קיימת כלל, מערכת המצוות וחוקי התורה נתקימו בזכות חכמי ישראל ז"ל. מצוות אלה הלכו והתחזקו מעבר לממדים שנודעו בתקופת מלכות ישראל. לא היה חשוב היכן ישבו יוצאי ממלכות ישראל ויהודה שכנויים שהיה "ישראל או בני ישראל" הלך ונעלם ובמקומו העמים נתנו לשארית ישראל כינוי "יהודים" כלומר מגורשי ממלכת יהודה. למרות שעבר על חרבן יהודה מאות בשנים. עמנו אמץ את הכינוי הזה שכל קיומו מבוסס על קיום מצוות התורה . ומצוות אלה - או החוקים והמשפטים שהיו בממלכות ישראל בארץ ישראל, הפכו ליהודים יוצאי ממלכות ישראל ויהודה לדת שאין להפריד בין ההשתיכות המדינית לההשתיכות האמונית. אנו עדים לכך שכל יוצאי ארץ ישראל במקומות מושבותיהם קימו את אשר צוה משה לעשות. לקיים את החוק והמשפט גם בלי מסגרת מדינית של עם ישראל, קימו את הדין מרצון. הבולט שבמצוות אלו : תורה אחת, אמונה אחת ואל אחד , יחד עם שמירת השבת וקיום מועדי ישראל והשמירה על השפה העברית כשפתם הלאומית.
אין כוח על טבעי זולת אלהים והטבע
כי אתה בא לארץ לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם (יח/ט) ולא תשאל בחובר חבר ושואל אוב וידעני ודורש אל המתים, כל אלה הם הבל הבלים. כל שעליך לעשות אומר משה בשם ה' : תמים תהיה עם ה' אלהיך. (יח/יג) לא בכדי מובאים הדברים בפרשה זו, כי ישראל עומד להכנס לארץ שבה העבודה הזרה שולטת ולכן באה האזהרה לישראל פן ילמד לנהוג מנהג הגויים ולהאמין במנחשים ומגלי עתידות ורואים בכוכבים המספרים דברי הבל מהרהורי לבם. ונוהגים כיודעים בנעלם ובנסתר וקובעים גורלות, מי לחיים ומי למוות ומי לָעֹשֶׁר ומי לָעֹנִי מי תלד ומי תשאר עקרה. דברים אלה לא רק שהם אמונות טפלות, אלא הם בגדר אחיזת עיניים ורמאות מכוונת להפיק תועלת לעושה אותם. כך מסכם את הדברים גדול הפוסקים וההוגים הרמב"ם בספר המדע שלו במשנה תורה והרי ציטוט דבריו: "ודברים האלו דברי שקר הם , והם שהטעו בהם עובדי-כוכבים הקדמונים לגויי הארצות, כדי שֶׁיִּנְהוּ אחריהם." ומוסיף הרמב"ם, להבהיר במאמרו כי אסור לישראל החכמים וְהַמְחֻכָּמִים להתפש בהבלים אלו. והלא נאמר: "כי לא-נַחַשׁ ביעקב ולא-קסם בישראל". (במדבר כג/כג) המאמין במעמידי פנים אלה כיודעי סוד ויודעים בנעלם ונסתר אינו אלא סָכָל מן הַסְּכָלִים ומחוסרי הדעת. המאמין באלה הוא כמי שנטש את התורה, ופרשתנו נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (יח/יג ) . אל תפנה לַמְּתַוְּכִים בינך לבין אלהיך, פנה בתפילה ישירה בלב תמים אל הקב"ה במישרין ועתור אליו אז תִּוָּשַע . הרמב"ם רואה בהזדקקות למעמידי פנים אלה כעובדי עבודה זרה. והלא אמר ה': לא יהיה לך אלהים אחרים על פני,(ואתחנן ה/ו) לא כל שכן אדם בשר ודם שמעמיד עצמו כאלהים יודע הכל. וכך נתן לסכם דברי הרמב"ם בעניין זה: יש אלהים והטבע שאלהים בראו ואין אדם על טבעי כאלהים. המושג של כוח על טבעי לא קיים כלל.
אזהרה מפני שפיטת זכאי כחיב על-ידי ההמון
אנו עמך ישראל, אל נמהר לשפוט אדם לכף חובה, רק מפני שהשמועה אומרת כי הוא חטא או פשע. צריך להזהר פן נשפוט זכאי כחיב. אין להתפס לאמרה: שאין עשן בלי אש. והלא ראינו במרוצת הדורות עשן בלי אש. כעלילת דרייפוס. משפטי הראוה במשטר הקומוניסטי. ויום יום הדבר מתרחש אצל מדינות ערב ששם לית דין ולית דין. היו גם משפטי שדה שדנו למות ורצחו נפש אנשים בלי אשמה. לכן נאמר על מינוי שופטים ושוטרים: וְשָׁפְטוּ את העם משפט צדק.(טז/יח) זה אומנם מכוון לשופטים שנתמנו להיות דיינים ושופטים, לא כל שכן שעמך ישראל איננו צריך לשפוט אדם ולגזור דינו רק על-פי השמועה ובטרם הובא למשפט להשפט בפני שופט צדק. אפילו שופט מצווה שלא לשפוט אדם ולפסוק דינו אלא אם נתנה לו ההזדמנות להשמיע דברו עד תומם. לא בכדי נאמר בפרשה: על-פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת לא יומת על-פי עד אחד. (יז/ו) מות של אדם איננו צריך להיות מות פיזי, אלא יכול מות חברתי, על-ידי בידודו ונידויו והחרמתו ורמיסת כבודו, ופגיעה בפרנסתו בעוד האדם הזה חף מפשע. כל אדם בטרם "גוזר דינו" של זולתו, ישים עצמו במקומו כדי לדעת עד כמה הדבר אכזרי ונורא. צריך לתת לטחנות הצדק לטחון, גם אם הן טוחנות לאט. לא רק הציבור מוזהר אלא גם השופט מוזהר שלא ינהג כמו הציבור ויהי מושפע ממנו, לכן נאמר בפרשה: לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שֹׁחַד כי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דברי צדיקים ( טז/יט). התורה אף מזהירה את עמך ישראל בכלל וכל אדם בפרט לאמור: צדק צדק תרדוף (טז/כ) הדברים כאן מכוונים לאזרח הפשוט . שלא יחפש שופט נוח לו, או את מיודעו להשפט בפניו בכל סוג של תביעה, עליו לרדוף אחרי הצדק שיעשה.
שׁוֹאֲלִים וּתְמֵהִים אָנַחְנוּ מָה יִקְרֶה וְיַעֲלֶה בְּגוֹרָלֶנוּ
כַּאֲשֶׁר הַצֶּדֶק מִתְמוֹטֵט וְנָחוּשׁ אָז בְּכֶלֶינוּ לְחַטֵּט
נִמְצָא שָׁם פְּרִי בְּאוּׁשִׁים שֶׁהִבְאִישׁוּנוּ כְּלָא חָשִׁים
הֲנָבִין לָמָּה שׁוֹלֵט הָעַוֶל וְהַצֶּדֶק מֵת וְהַכֹּל הָבֶל
נְחַפֵּשׂ נָא סִבָּה וּמְסוֹבֵב וְהַסִּבָּה בָּנוּ בְּלִבָּנוּ הַכּוֹאֵב
שֶׁהִתְמַסַּרנוּ לָהֶבֶל וְלָרִיק בְּלִי הֶבְדֵל רָשָׁע אוֹ צַדִּיק
וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ תִּקְוָה בִּמְעַט רֶגֶשׁ לַזֻּלָּת בְּאַחְוָה